בתחילת חודש אלול תש"ע התכנסה קבוצת משוררים ואוהבי שירה בביתה של ריקי להב במושב ינוב לחגוג מסיבה ספרותית. השתתפו הרצל חקק, שושנה ויג, ד"ר אביבית לוי קאפח, אסתי קושמרו אברהם, מנחם מ. פאלק, ד"ר חדווה רבינזון בכרך, ד"ר מירי דבי קרייצלר, יפה לורנצי, חיה בנצל, תפארת חקק ומשה ויג. את הערב ליוו בנגינה ושירה לידור ואדם להב. יוזמת האירוע והמנחה ריקי להב.
בפתח האירוע ציינה ריקי להב שהאירוע המיוחד בסימן "אני לדודי ודודי לי". האירוע שירה באלול התקיים בשיתוף אגודת הסופרים העברים, האירוע מאפשר קירוב לבבות בין משוררים לבין אוהבי הספרות. מנחת האירוע סיפרה שהאירוע שירה באלול התקיים לראשונה לפני שלוש שנים בספריה העירונית בנתניה בהנחיית היוזמת שלו המשוררת שושנה ויג. הפעם האירוע התקיים בביתה של ריקי להב, במושב ינוב. הערב היה בסימן שירי אהבה על-פי הפסוק "אני לדודי ודודי לי", ואפשר גם לומר: אלול=אלו ואלו דברי אהבה הם.
את האירוע פתח המשורר
בלפור חקק, יו"ר אגודת הסופרים העברים. בדבריו הסביר מעט על הטעם לקיים את האירוע בראש חודש אלול.
"הפסוק "אני לדודי ודודי לי" נתפס במסורת ככיסופים של ישראל לקדוש ברוך הוא ולכן אלה ימי תשובה וסליחות. אך הניסוח אני לדודי ודודי לי מבטא גם אהבה. בשיר השירים ו, ג נאמר: אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים. כל שנה בדברנו על אני לדודי ודודי לי, אנו מתפללים לאהבה. אנו מתפללים להיות ראויים לשפע הזה של טוב שיש בעולם, וכל אחד ואחת מאיתנו רוצה לטעום מן השפע הזה של אהבה שיש בעולם...
ביום הזה אנו מבקשים למצוא אושר באהבתנו, בנתינה שלנו. חכם סיני אמר: מי שזורע זרעים של נתינה, זוכה לקטיף נצחי. קשה לחבר את בן כוכב מאדים עם בת כוכב נוגה כי הם מדברים לא פעם בשפות שונות, והשפה היחידה המחברת אותם היא שפת האהבה. הערב נשמע שירי אהבה יפים של משוררות ושל משוררים".
המשוררים עלו וקראו את שיריהם. וכאן דוגמה לשני שירים שקראו באירוע. הנה שירו היפה של מנחם פאלק - גם כאב וגם קצת הומור.
שִׁיר בְּעִקְבוֹת שִׁיר הַשִּׁירִים: מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ שיר השירים ח' 7 לִרְאוֹת זוּג רוֹקֵד גּוֹרֵם לִי לְהַזִּיל דִּמְעָה תָּמִיד זוֹ דִּמְעָה חֲדָשָׁה. הִיא בְּשִׂמְלָה לְבָנָה עָדִיף רְווּיַת תַּחֲרָה וְהוּא בַּחֲלִיפָה כֵּהָה מְשַׁחְרֵר אֶת קֶשֶׁר הָעֲנִיבָה חִיּוּךְ אֵינְסוֹפִי רֹאשׁ חָפְשִׁי מִדְּאָגוֹת לְלַיְלָה שָׁלֵם וְהַחַיִּים עוֹד לִפְנֵיהֶם. וְלַחְשֹׁב שֶׁשְּׁלֹמֹה עָשָׂה זֹאת אֶלֶף פְּעָמִים וְלֹא הִזִּיל אַף דִּמְעָה. לִרְאוֹת זוּג מְחֻבָּק הַעֲרָצָה לְלֹא גְּבוּלוֹת אֶצְבָּעוֹת מְהֻדָּקוֹת עַל אֶצְבָּעוֹת עֵינַיִם בְּתוֹךְ עֵינַיִם תִּכְנוּן רָגוּעַ לִשְׁנַיִם - הִיא מְחַבֶּקֶת יְלָדִים הוּא יוֹשֵׁב בַּיּוֹם עַל כֻּרְסָה גְּבוֹהָה וּבְסוֹפֵי שָׁבוּעַ עַל הַדֶּשֶׁא בַּיַּעַר מְשֻׁפָּע בַּחֲבֵרִים, אֵלּוּ נִיצוֹצוֹת שֶׁתָּמִיד גּוֹרְמִים לְהַזִּיל דִּמְעָה. וּמְשָׁרְתֵי שְּׁלֹמֹה הָרְחוֹקִים מַפְעִילִים מַזְגָן הֶעָשׂוּי עָלִים גְּדוֹלִים מֵעַל מִטַּת מַיִם כְּחֻלִּים הַמַּחְלִיפָה יוֹם יוֹם סְדִינִים מְשֻׁמָּשִׁים וְאֵין דְּמָעוֹת בְּעֵינֵיהֶם. כִּי לִרְאוֹת זוּג רוֹקֵד סְלוֹאוּ אִטִּי לְהִבְהוּבֵי אוֹרוֹת צִבְעוֹנִיִּים צְלִילִים רְגוּעִים, לִפְנֵי בּוֹא הָרִגּוּשִׁים לִחְיוֹת אֶת הָרֶגַע הַמְּאֻשָּׁר שֶׁאֵין לוֹ אָח שֶׁאֵין לוֹ שֵׁנִי לִרְצוֹת לְהִשָּׁאֵר שָׁם לַנֶּצַח מוּל אֵלּוּ תָּמִיד יוֹרְדוֹת דְּמָעוֹת הַרְבֵּה. הַאִם מַיִם רַבִּים יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת יִשְׁטְפוּהָ? עַל שְּׁלֹמֹה לֹא הִזַּלְתִּי דִּמְעָה עַל שֶׁהָיָה הַמְּאֻשָּׁר בָּאָדָם- גַּם אָשִׁיר וְעָשִׁיר וְחָכָם. כִּי הָאֹשֶׁר שֶׁלּוֹ נִגְרַם מֵחֹסֶר הַצֹּרֶךְ לִזְכֹּר הַבְטָחוֹת, שֵׁמוֹת וּפָנִים מִתְחַלְּפִים מִדֵּי לַיְלָה מִתְחַדְּשִׁים מִידֵי יוֹם. משה ויג, עו"ד ועורך פטנטים, הפתיע את הקרואים כשקרא שיר שתרגם - שיר נבואי על השתלטות הטכנולוגיה על האנושות. שיר שנכתב לפני כמה עשורים ובהחלט מתגשם, למרבה הצער.
Sound of Silence/Paul Simon קול דממה נשמע שָׁלוֹם חֲשֵׁכָה, יְדִידָתִי הַוָּתִיקָה בָּאתִי לְסַפֵּר לָךְ עַל חִזָּיוֹן מִּזְדַּחֵל בראשי מְפַזֵּר זְרָעָיו בִּשְׁנָתִי נִשְׁתָּל כצמח בְּמֹחִי נטוע וְלֹא עוֹזֵב מלווה בשֶּׁקֶט בַּחֲלוֹם בָּדָד אֶצְעַד בִּרְחוֹבוֹת צָרִים עַל מִדְרָכוֹת אֲבָנִים תַּחַת אוֹרוֹ שֶׁל פָּנָס הָרְחוֹב כשצַוְּארֵי חשוף לַלַּחוּת וּלְקַור עֵינַי סֻנְוְרוּ מֵאוֹר הַנֵּאוֹן הַחוֹצֶה אֶת הַחֹשֶׁךְ לִשְׁנַיִם ונוֹגֵעַ בשֶּׁקֶט וּבָאוֹר רָאִיתִי עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִנשׁים הָאֲנָשִׁים דִּבְּרוּ אבל לא אמרו דָּבָר הָאֲנָשִׁים שָׁמְעוּ אבל לא הקשיבו האֲנָשִׁים כָּתְבוּ שִׁירִים שקולם לא נשמע וְאַף אֶחָד לֹא הֵעֵז לְהַפְרִיעַ לַשֶּׁקֶט "טִפְּשִׁים" אָמַרְתִּי, "אַתֶּם לֹא יוֹדְעִים אֲבָל הַשֶּׁקֶט מִתְפַּשֵּׁט כְּמוֹ סַרְטָן הַקְשִׁיבוּ לִדְבָרַי וְאוּלַי תִּלְמְדוּ אחזוּ בִּזְרוֹעוֹתַי וְאוּלַי תִּתְקָרְבוּ" אך הַמִּלִּים כְּמוֹ טִפּוֹת גֶּשֶׁם גּוֹלְשׁוֹת בְּשֶׁקֶט וּמְהַדְהֲדוֹת בְּתוֹךְ בְּאֵרוֹת הַשֶּׁקֶט וְהָאֲנָשִׁים מִשְׁתַּחֲוִים וּמִתְפַּלְּלִים לֶאֱלִילֵי הַנֵּאוֹן שֶׁיָּצְרוּ. על שלט נאון מהבהב כתוב "דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים שלכם כְּתוֹבים עַל קִּירוֹת רַכֶּבֶת הַתַּחְתִּית בַּבָּתִּים וּבָאוּלַמּוֹת" ולוֹחֲשִׁים צְלִילִים שֶׁל שֶׁקֶט. האירוע נוהל על-ידי המנחה ריקי להב בנועם, והמוזיקה של לידור להב (גיטרה) ושל אדם להב (שירה) הוסיפה לחן של הערב הקסום הזה. בסופו של האירוע סיפר הרצל חקק באווירה של אלול אחד מסיפוריו של הרב קרליבך "הגיבן הקדוש", סיפור של אהבת הבריות ושל חשבון נפש. ושוב הוכיח הערב הזה עד כמה שירה יכולה לקרב לבבות, ולרמוז לנו איזה עולם יפה אנו יכולים לבנות.
כל הערב ישב התוכי המדבר והקשיב רוב קשב לפעילות הספרותית המבורכת. תוהה מתי תהיה הפגישה הבאה על המרפסת של בעלת הבית.
