כמה מילים לבן כספית

התקשרה אליי הביתה עובדת שהציגה את עצמה בשם מינה. "אפשר לדבר עם מר אבנרי", "מדבר", השבתי. "אני מדברת ממינויים מעריב. המנוי שלך מסתיים באוקטובר, והייתי מציעה שתחדש אותו- יש לי הצעה נהדרת בשבילך"... "לא תקבלי תשובה חיובית עכשיו. יש עוד זמן", הסברתי, "אנחנו בתחילת ספטמבר". ניסתה לשכנע: "אני מתקשרת אליך עכשיו, בגלל שיש לנו מבצע"... "לומר לך את האמת", ציננתי את התלהבותה המזויפת, "אני לא בטוח שאחדש את המנוי". "למה?" שאלה. "נמאס לי מהשנאה האישית של בן כספית את ראש הממשלה", השבתי. "לא נכון, הוא לא שונא אותו. הוא עושה את עבודתו בלא משוא-פנים", ניסתה להסביר. התעצבנתי: "אל תספרי לי סיפורים. כל מי שקורא אותו, מזהה בקלות את הנימה האישית. הקוראים לא מטומטמים. בפעם הקודמת חתמתי על המנוי בגלל ימיני בן-דרור. הפעם כספית שבר את כל השיאים". פתאום עשתה תפנית: "אתה לא הראשון שאומר לי את זה. אתה מוכן לדבר על בן כספית עם הבוס שלי?" לא הספקתי להשיב, ואני שומע: "יובל. יובל, יש כאן מישהו שרוצה להגיד לך משהו על בן כספית"... "הלו"... "כן". "קוראים לי יובל", הציג את עצמו. "מה הבעיה שלך עם בן כספית?" "עם כל הכבוד ויש כבוד", אמרתי, "נמאס לי מהשנאה של כספית את ראש הממשלה. ניכר בכתיבתו המאמץ להפיץ שנאה, ואני ממש לא חושב שזאת עיתונות". "בן כספית לא שונא את נתניהו", קבע נחרצות, "אין כאן שום דבר אישי". הרמתי ת'קול: "יובל, למה אתה אומר את זה (כאילו שלא ידעתי)? הוא הודה בזה! אם יש לידך מחשב, תיכנס ליו-טיוב ותקליד: בן כספית, אני וחבריי שונאים את נתניהו" (אני הכנסתי את זה. יש בארכיון שלי עוד)... השיחה הסתיימה עם הסיכום שנמשיך לדבר אחרי החג.

בן כספית היקר. שורות אלה נכתבות בגין מה שאמרה לי מינה ("אתה לא הראשון שאומר לי את זה על בן כספית"...) אנחנו מכירים הרבה שנים. בזיכרוני אצורים מפגשי צהריים משותפים ב"נרגילה קרליבך". אבל לא רק. למרות שהתווכחנו, כל המפגשים בינינו היו לבביים. אני מאוד מעריך את הכישרון והתפוקה הנדירה שלך, אבל, כשאתה כותב על ראש הממשלה, ניכר בכתיבתך המאמץ ללכלך. תנסה לדמיין את תגובתם של מעריצי יצחק רבין לכתיבה דומה. קבל עצה מ"לקוח". מותר ואפילו חשוב לבקר את ראש הממשלה. אבל למען השם, ולמענך, אסור שהקוראים יבחינו שמדובר במשהו אישי. גם אם נדמה לך שיש סיבה. תסתכל על נבחרי הציבור מהטריבונה של האזרחים. הם רוצים ביטחון. הם רוצים יציבות כלכלית. אותם נתן אשל ממש, אבל ממש, לא מעניין. נכון, היחסים האישיים בלשכת שרון ואולמרט היו יותר טובים. אבל ככה זה בלשכות פליליות. יום הכיפורים הקרוב, הוא זמן נכון לחשבון נפש. כשאצבעותיך מלהטטות מעל המקשים, שים לב שהרגל נוגעת קלות בברקסים. חג שמח, ושנה טובה.