מן הסקר עולה, כי בדרך-כלל אין תשלום התשר עולה על 10 אחוזים ממחיר הארוחה כולה, בעוד שבמקרים נדירים בלבד הוא מגיע ל-20 אחוז. בכל מקרה, שבו מקבל המלצר את התשר במזומן, הוא נוהג להעביר אותו לקופה משותפת של המלצרים, כשמאוחר יותר מתחלק ביניהם הכסף. גם בבתי המלון מצפה המלצר לתשר, אולם רק לעתים רחוקות הוא זוכה בו, בעיקר בידי תיירים. בדרך-כלל נהוג להעניק לו אותו ביום האחרון לשהייה במלון, בגובה של 10 אחוזים, תוך חישוב מספר ימי השהות במלון. במספרה נהוג להשאיר תשר לחופף הראש, בגובה של 10 עד 15 אחוז מגובה תשלום התספורת עצמה. מסתבר שנשים מקפידות הרבה יותר מגברים לשלם אותו, בעוד אלה האחרונים נוטים בהחלט להתעלם ממנו. ולא שכחנו את נהג המונית, המצפה אף הוא לתשר עבור נסיעתו. מרבית הישראלים מצפצפים עליו צפצוף אחד ארוך, ואלה שבכל זאת משלמים - אינם עוברים את גבולות ה-10 אחוז מערך הנסיעה עצמה. משלוחי פרחים ופיצות הם עוד סיבה לגביית תשר. כאן מקמצים, בדרך-כלל, מקבלי המשלוח, ובמקרה הטוב משלמים אגורות ספורות בלבד. חמור עוד יותר מצבו של הדוור, המשרת נאמנה את הדייר במרוצת השנה כולה. ערב החג - בדרך-כלל ראש השנה או פסח - נוהג הדוור להתדפק על דלתו של הדייר ולהושיט לו את המכתב ביד במקום להטילו לתיבת הדואר שברחוב. או אז הוא מצפה גם ל"טיפ" כלשהו עבור שירותו המסור, אלא שהישראלי המצוי מסתפק בנטילת המכתב ומותיר את הדוור עם הלשון בחוץ...