כאמור, רעייתי קבורה בבית העלמין בקדימה-צורן, ישוב ממזרח לנתניה על כביש מספר 4. ישוב שנמנה עם המקומות המוניציפאליים שבראש הדירוג כלכלי-חברתי. לפי נתוני הלמ"ס לראשית 2008, המועצה המקומית מדורגת בדירוג חברתי-כלכלי גבוה-בינוני (7 מתוך 10). אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת תשס"ו (2006/2005) היה כ-62%. השכר הממוצע של השכירים בשנת 2005 היה 8,964 שקל (ממוצע ארצי: 7,324 שקל) (על-פי ויקיפדיה). מאז, המצב הכלכלי השתפר יותר, שכן אנשים בעלי יכולת הקימו בה בתים פרטיים, חלקם וילות מפוארות. מכאן, שמדובר בעצם במועצה מקומית עשירה. אבל הביצועים של מועצה זאת - ירדו. מכיוון שאני לא תושב המקום, ורציתי שרעייתי תהיה קבורה במקום ולצידה חלקה בשבילי, הייתי צריך לשלם ב-2002 סכום לא מבוטל, ואינני בא בטענות על כך. בית העלמין בקדימה לא טופל במיוחד, אבל מכיוון שהוא מוקף בטבעת של עצי השרון, מהם בני יובל ומעלה, היה בבית הקברות מעין יופי ושלווה טבעיים. הוא לא היה ערום. אבל, כאמור, לא רק שהוא לא טופח, הוא הוזנח. ואינני זוכר אם אי-פעם בביקוריי במקום במהלך 8 שנים בקירוב, שבכניסה או בפאתי בית הקברות לא היו ערימות של פסולת בנייה, ערימות חול וסתם זבל. כאשר אחת מבנותיי, תושבת המקום, התלוננה במועצה המקומית "קדימה-צורן" על מצב בית העלמין ("בית עולם", ואנשים בחו"ל קראו זאת "בית-חיים", בלשון סגי נהור) - נאמר לה שהסוגיה שייכת למועצה הדתית. בשעתו, לאחר פניות חוזרות ונשנות למועצה הדתית ולמועצה המקומית קדימה, שלא נענו, שלחתי תלונה למשרד הפנים, שאמור להיות מופקד על הנעשה בשלטון המקומי. בתשובה נאמר לי כי העניין יטופל על-ידי המועצה המקומית. כמובן שלא טופל. הדרך לבית העלמין משמשת גם כלים חקלאיים, ולכן הערתי שאם הנזק לדרך נגרם כתוצאה ממעבר הכלים, יש לתבוע מן הבעלים של השטח לטפל בכביש. גם מבחינה זאת, קדימה היא איזה אנדרוגינוס של עיר וכפר. אלא שטעות לחשוב שהנדל"ן עוצר בעיר ולא עובר לפריפריה. להפך; בעיר הוא מיצה את הפוטנציאל וכיסיו טפחו, בפריפריה יש פוטנציה. כרישים חיים במים ואילו נדל"ן הוא על קרקע מוצקה. משום כך, נראה לי שהכינוי "כרישי נדל"ן" מוטעה. ישנם יצורים יבשתיים שחיים על דם של טָרפָם, ולא צריך להרחיק עד למים. אילו אלה חיו רק במים, הם לא היו מגיעים לבתי העלמין יהודיים במדינת ישראל, שבהם לא טומנים אפר אלא גופות. אך הנדל"ניסטים הגיעו גם לבתי העלמין. ואין זה משנה אם אלה מחופשים למועצות הדתיות ולכלי קודש אחרים, שבידיהם הופקד המונופול של קבורה יהודית. ואילו השלטון המקומי - ליתר דיוק המועצות המקומיות, מתנערות מן הסוגייה בטענה שזה שייך למועצות הדתיות משל היו אלה מובלעות של הוותיקן ברומא. מועצה דתית היא רשות ממלכתית, אשר תפקידה לספק את שירותי הדת של תושבים יהודיים ברשות המקומית. יסודה הוא ב"ועד הקהילה" בימי המנדט הבריטי בארץ ישראל. בתחילת דרכה היא היוותה את ועדת ההנהלה של מועצת השחיטה שישבה במקומות שונים בארץ, בעיקר בערים הגדולות. תפקידיה היו כשמה - לטפל בכל העניינים המנהליים הקשורים בשחיטה הכשרה. אך כבר עם הקמתה התרחב שדה הפעולה שלה לענייני שבת ועירובין, מקוואות, שיעורי תורה ורוב שאר השירותים שהמועצה הדתית מספקת, או אמורה לספק. עם קום המדינה ניתן תוקף חוקי לתפקידיה המורחבים של מועצת השחיטה, ושמה הוסב למועצה דתית. והם מוסיפים לשחוט אותנו בעודנו בחיים. כיום, פעילות המועצה הדתית חולשת על פני תחומים רבים בחיי הקהילה ומשגיחה על הישראלי מיום לידתו ועד פטירתו. המועצה הדתית מספקת שירותי דת כגון: ברית מילה, בר מצווה, נישואין, כשרות, טהרת המשפחה, שירותי קבורה, שבת ועירובין, פעילות תרבות תורנית, קשר הדוק עם בתי הכנסת ועוד. זה המנדט הכתוב שלה. וככה היא אמורה לפעול גם ביישוב קדימה-צורן. ואם היה לי ספק בקיומה של זאת, הוא מופיע באותיות דפוס באתר והאיש שאחראי, יוםטוביאן אליהו - ח"ק (חברא קדישא) שליד המועצה הדתית קדימה, ת.ד 259 רח' משמר הירדן - קדימה.

באותו פוסט כתבתי:

• מכיוון שקדימה הוא עדיין ישוב מעורב, עירוני-חקלאי, בית העלמין נמצא בעצם בטבורה של העיר. ואתה רק נכנס לדרך שמוליכה לבית העלמין, כחמישים מטר מן הרחוב הראשי, והרחוב הופך לדרך מרוסקת, איזה yol בכורדיסטאן הטורקית, מלאת מהמורות, שבקיץ מתמלאות בחול ואילו בחורף הופכות לבולעני מים מסוכנים שיכולים להציף את הרכב או לשבור את השלדה שלו. בית העלמין עצמו עטור בחורש שצומח בשפע בחלק זה של השרון, וטבעי היה שבית קברות ישתבץ בנוף הזה. אבל זה לא כך. בית העלמין עצמו מוזנח, אפילו מלוכלך, השירותים מזוהמים, האביזרים שבורים, מתחם ההספדים בחוץ, חדר הטהרה הוא צריף עלוב, השבילים בין המצבות - חתול בקושי יעבור דרכם. אין איזו "שדרה מרכזית" ושבילי רוחב הולמים לעבור בהם. יש לי הרגשה שלבם של אנשי המועצה הדתית נחמץ על השבילים הצרים. אילו היו רחבים יותר, אפשר היה לרצף בהם עוד מצבות. הכל כאילו בערמה אחת גדולה. כל ס"מ מנוצל. משלמים בעבורו. אם במקרה נערכת אזכרה, אין לאנשים מקום לעמוד, אפילו לא בנתיבים הצרים ואז הם יושבים על המצבות, או, כדי לראות, עומדים עליהם. חשבתם על זה. האם בבית עלמין נוצרי יקרה כדבר הזה. ברז השקיה מצוי במקום אחד, מהברז השני נטלו את הידית כדי שלא להשתמש במים.
  העליבות והחרפה זועקות. כאשר אתה מבקר בבית עלמין כמו קדימה, עם כל האפשרויות להיות אתר מנוחות ראוי, אפשרויות שלא מוצו בצורה שערורייתית, אתה מבין מדוע אנשים מבקשים להיקבר בקיבוץ עינת, או במקומות אחרים, כמו קיבוצים. זה לא רק מכיוון שהם חילוניים, זה בעיקר משום שבבית העלמין שם מקפידים על כבוד למת וכבוד למשפחה ולסביבה גם כן. גם אם זה עולה ממון. גם אני שילמתי ממון רב בעבור המצבות. ככלות הכל, על מה הולכים האלפים ועשרות האלפים - בעבור מצבה אני משלם, שהיא תצמח - היא תניב תשואה, והמניה תעלה בבורסה? בעבור הקבורה משלם הביטוח הלאומי. אז בשביל מה הכספים אם לא בשביל טיפוח. ומכל מקום, ישוב שמצוי בעשירייה השביעית ברמת החיים בארץ, יכול וחייב ליתן את הדעת גם לחלקה זאת של דרי עולם, עם מועצה דתית או בלעדיה, שלא לדבר על משלמי המיסים של אותם קרובים שכבר אין להם זכות הצבעה.

על כך אני יכול להוסיף כעבור יותר משנתיים, כי הדבר היחיד שקרה הוא, כאמור, הוספת קברים ועקירת עצים עתיקים. ביוני השנה כתבתי מכתב ליו"ר המועצה, מר איציק גולברי:

• אני לא תושב המקום. אבל יש לי שתי בנות שגרות בו ורעייתי שקבורה בו. זאת הסיבה שכאשר אני מבקר את בנותיי אני מבקר תחילה בבית העלמין. אם אני לא טועה כתבתי פעם שמועצה מקומית כמו קדימה, אשר נמצאת בצמרת של דירוג המועצות המקומיות מבחינת רמת החיים, ראוי שתשים לב גם ל"רמה", של אלה שטמונים באדמתה. היא מחויבת לא רק להקדיש תשומת לב לאזורים הבולטים, אלא גם הפחות פתוחים כמו בית העלמין.
  בית העלמין של קדימה יכול היה להיות פינת חמד, אילו היו מתחזקים אותו. לשברון הלב, לא זו בלבד שהדבר לא נעשה, אלא עצים עתיקים נעקרו כדי להוסיף חלקות נדל"ניות לקברים חדשים, ולא ניטעו חדשים במקומם. זאת לא תעודת כבוד למועצה מפותחת. כביש מתפורר כתוצאה ממעבר כלי רכב כבדים של החממות, מן הראוי שיתוקן על ידם, ולא - שהמועצה תעשה זאת. הכניסה, מן הראוי שתהיה מכובדת, לא רק למתים, הם לא בוחרים יותר, אלא לחיים. מן הראוי שמתחם התפילה וההספדים יהיה מוצל. וכיו"ב. אני מודע שזה תפקידה של המועצה הדתית, אך אלה פיקציות, גופים ארכאיים מרושלים. מי שחייב לעשות זאת או להפעיל לחץ עליהם זה ראש המועצה המקומית.
  אם יינטעו עצים אני מוכן גם להרים תרומה ובלבד שהמקום יהיה הולם להתייחד בו עם מי שיקר לנו ביותר, והוא לא יכול יותר להשמיע קול. אני מפציר בך אדוני שתקדיש תשומת לב לפנייה שלי ותעשה למען תיקון המעוות.

מאז עברו יותר מחודשיים ולא זכיתי לשום מענה, לא מראש המועצה ולא מן המועצה הדתית או מן החברה קדישא. "אל תשלה את עצמך - לא תקבל תשובה", אמר לי אחד מבני המשפחה בקדימה. ואני יודע מדוע לא אקבל תשובה. זאת מן הסיבה הפשוטה, שאותה אני מעלה בכל סוגייה ציבורית: "לא קיסר הוא הגיבור כדברי ההספד של אנטוניוס על קברו של קיסר - הרומאים הם עדר". הציבור השותק, ואיתו נמנות המשפחות שלי שגרות בקדימה. שתיקה זאת, אֶלֶם ציבורי זה הוא בעצם מתכון לרודנות שלטונית - להנהגה ירודה, חדלת אישים, מקומית או לאומית. הדמוקרטיה היא כסות מזויפת. העצים לא מתים זקופים - הם נגדעים. סופם כסוף יורדי דומה, והציבור עומד דום לזכרם, ונאחז באבנים כדי שהוא לא ימעד.