אם תשאלו מה או מי משותף - בסדר הזה - לשלמה ארצי, ל
אהוד מנור המנוח ולעמיר בניון, לא בטוח שתדעו את התשובה. לאחר שהסתתר מאחורי "עלש", השיר ששידך במפתיע בין ארצי לשמעון בוסקילה וחבר למנור באלבום "מזרב", דומה שגם האלבום המוחמא "מחשבות", שהוציא זה מקרוב עם בניון, עדיין לא העמיד את הזמר והיוצר יהודה מסס על הפודיום בזכות עצמו. בגיל 45 שבו לא מעט זמרים כבר מחשבים את קץ הקריירה שלהם לאחור, מסס עודנו מצפה בסבלנות לפריצה הגדולה שלו.
לדבריו, לא נראה לו שמשאירים אותו בצל בכוונה. "מטבעי אני נוטה לשפוט את הזולת לכף זכות וגם אם טועים לגביי, קרוב לוודאי שזה לא מתוך רוע-לב", הוא אומר. "עם כל הקילומטראז' בתחום אני עושה את הדברים - מלחין, כותב, מעבד ושר - בלי לצפות לכלום. מה שבא, ברוך הבא. טוב לי עם הפרגונים שאני מקבל. לא חשבתי שלמחרת הופעת האלבום עם עמיר אהיה לכוכב ואני גם לא רוצה להיות כוכב. כל העניין שלי הוא שיכירו את המוזיקה שאני יוצר".
הופעת "מחשבות" מספקת הזדמנות מצוינת לחשוף את הלוט מתופעת מסס. הוא נולד וגדל בנתיבות כבן להורים שעלו מכפר בהרי האטלס, במרוקו. אביו, שהיה שם סוחר, נהיה לאחד מסוללי הכבישים בעיירת הפיתוח הדרומית עד שפתח את המרכול הגדול בנתיבות. מסס הוא השביעי בין 11 ילדי המשפחה ונולד להוריו לאחר שש בנות.
"היה מדהים לגדול במשפחה כה גדולה", הוא מציין. "ישנו חמישה בחדר, אני והאחים שלי. פתחנו מיטות כל ערב וסגרנו בבוקר. כיף לא נורמלי. מלחמות-כריות. כך עד שפיזרו אותנו בין פנימיות. לאבא שלי היה חשוב השכלה - ובנתיבות לא היה מי יודע מה. מגיל 12 עד הצבא הייתי ב'כפר-אברהם', בפתח תקוה. כמו מרקו שיצא לחפש את אמא שלו בארגנטינה, מצאתי את עצמי עם מזוודה מלאה בבגדים שאמא שלי סידרה ועם ממתקים ודמי-כיס מאבא - ולדרך. בית-ספר דתי, בנים-בנות. כיפה. לימודים במגמת מכונאות-רכב".
והמוזיקה? "שם והרבה, אבל עוד קודם לכן כל שישי אבא שלנו נהג ללמד אותנו פיוטים. מאוד אהבנו לשיר בבית. והאחיות שלי היו שולפות את שירי החציר, כפי שקראנו לשירי ארץ-ישראל. היינו שרים אותם לפני ברכת המזון ואחרי".
כשהשתחרר, השלים בגרויות במכללת ספיר, כשבאותה תקופה התגורר בשדרות. תחנתו הבאה הייתה בבאר-שבע, שם למד לתעודת הוראה במוזיקה ב'מכללת קיי'. עם התעודה ביד עבר לדימונה, שם הכיר לימד, הכיר את רעייתו, ריקי ונולדו שלושת ילדיהם במרוצת עשר שנותיו בעיר.
"יום אחד עוד אחזור לנגב", הוא שח. "היה מדהים בדימונה, שם הייתי בידידות עם 'העבריים' וחוץ מללמד בבית הספר הדרכתי מקהלת קשישים, ניהלתי חבורת זמר ועבדתי עם חבר'ה, מכורים לשעבר, עושה להם תרפיה במוזיקה. גם שידרתי שם ברדיו המקומי. עבדתי כמה שיותר. כשהתחתנתי בגיל 26, הייתי תפרן, בלי גרוש על הנשמה ואז התחלתי להופיע בפאבים ברחבי הדרום והנגב".
ולא בפיוטים מבית-אבא ולא ב"שירי החציר" שלמדת מאחיותיך... "בפאבים עשיתי קאברים למי שרק יכולתי. ג'ון דנבר וקט סטיבנס וה'פינק לויד', מה לא. כשהייתי בא לבית של חבר, חיטטתי בתקליטייה, הצבעתי על מה שרציתי לשמוע. כך למדתי את השירים והופעתי בערבים, לאחר ההוראה והפעילויות האחרות".
במקביל החל לפעול כיוצר פזמונים. הוא כתב את המילים העבריות ל"עלש", הזמר הבאר-שבעי מייק קרוצ'י - את המילים המרוקאיות ושמעון בוסקילה, בן נתיבות גם הוא, שהופיע עמו בפאבים, הלחין. "קודם היה הלחן של שמעון", הוא מעיד. "אשתי הסיעה אותי מדימונה לאולפן בערד ובדרך חיברתי את המילים לזכרה של ויולנד, האחיינית של אשתי. מייק ואני ביצענו יחד ראשונים את השיר".
ושלמה ארצי? "הוא ראה בטלוויזיה סרט דוקומנטרי על שמעון ושמע אותו מג'מג'ם את השיר בכיתוביות עם גיטרה. שלמה נדלק ממה ששמע והזמין אותו להופיע יחד".
בוסקילה התחיל להתפרסם - ואתה עדיין בדימונה. זה לא צבט? "אם הייתי עוסק בניואנסים האלה של מי עשה מה, לא הייתי שורד במוזיקה. אני לא מונע מהמקום הזה. אבל מה? - בעקבות השיר כבר לא יכולתי להישאר בדימונה, שם הגעתי לרוויה ומיציתי את כל האפשרויות. הבנתי שהדברים קורים במרכז. תוך שנתיים מיציאת השיר 'עלש', עברנו לחולון, עיר שבה גרות שלוש מאחיותיי. אנחנו כמו שבט. חשוב לנו להיות קרובים למשפחה".
משפחת מסס התמקמה במרכז. ריקי פתחה באשדוד סלון-כלות שהפך לסיפור-הצלחה. הם הורים לשלושה. התאומים הזהים ירין וסהר מסיימים י'ב; שראל עולה לי'א. ככל ששיריו מתפרסמים, אביהם מממש את תעודת ההוראה שלו ומלמד בלוד ובאור-יהודה. בתי הספר דתיים ותלמידיו בדרך כלל אינם יודעים שהמורה שלהם הוא גם הזמר מהרדיו ומהטלוויזיה".
בין הזמרים שביצעו משיריו - שלומי שבת, יואב יצחק ובהמשך שירי מימון ומאיה אברהם. "אלי מגיעים; אני לא נדחף". לדבריו, קורה שחלומות מתגשמים. "כששלומי בא אלי לפני שמונה שנים, אמר שהחלום שלו זה להופיע בקיסריה", נזכר מסס. "מאז הוא עשה הרבה קיסריות. אני שמח בשבילו. זמר ענק!"
כששומעים את אלבום "מחשבות", מבחינים שבשירה שלך אתה קצת מתכתב עם שירתו של יואב. "זאת מחמאה בשבילי לשמוע את זה. יואב זמר מאוד אהוב עלי. אתה לא הראשון שמצביע על דמיון בקולות".
ב-2004 זומנה למסס אחת ההפתעות המרגשות בחייו. בלי הרבה משחקי-כבוד, אהוד מנור המנוח, חתן 'פרס ישראל', שמע שירים של מסס ולא היסס להתקשר אליו, מה שהוליך להולדת אלבום "מזרב" שלהם. "רק אדם עניו כמוהו יכול היה להתקשר אלי, די אלמוני כפי שהייתי אז", מעיר מסס. "כשאהוד הציע שנכתוב יחד, שמתי בצד אלבום שהתחלתי לעבוד עליו. נשמה, האיש הזה. שלח בפקס מבול של טקסטים והספיק לשמוע את הסקיצות של ההקלטות".
ואז... "אתה מחזיר אותי לרגע קשה. בוקר אחד תפסה אותי הידיעה הנוראה שאהוד איננו. הדם ירד לי מהפנים. 'שוק'. האלבום כבר הופיע לזכרו. זכה לביקורות טובות, אבל לא הצליח מסחרית, גם לא אלבום 'אמת פשוטה' שהוצאתי אחריו. אין לי הסבר לדברים. העיקר שאני מרגיש שאני הולך עם האמת שלי".
אלבום "מחשבות" שיצר עם בניון הוא פרי שיתוף פעולה של שנים. שניהם מהנגב והמפגש ביניהם התרחש בתיווכו של נדב ביטון, מוזיקאי מאותו אזור שהיה מעורב באלבומיהם. "כששמעתי אצלו סקיצה של 'כשאת עצובה', אמרתי שהזמר של השיר יהיה הדבר הבא במדינת ישראל", נזכר מסס. "עמיר ואני נפגשנו ומאז אנחנו חברים. אלבום 'מחשבות' הוא פרי חברות מופלאה, לא רק שיתוף-פעולה מוזיקלי. האלבום שלנו נולד באופן ספונטני, כשעמיר ביקש שאעזור לו במשהו אחר. שעות ניגנו יחד בגיטרות וכך נוצר השיר 'מחשבות'. השאר- היסטוריה".
כשהתחלתם ליצור יחד, עמיר נודע בסערות סביבו. "באהבה אין תנאים. קיבלתי אותו כמו שהוא. כך יצרנו יחד את השירים, כך הקלטנו".
קל להבחין שאתה פותח את השירים ועמיר מצטרף וממשיך. "זה ממש לא היה מתוכנן באלבום שהפקנו עם המוזיקאי שמוליק דניאל, אלא תוצאה של פרויקט של חמש שנים".
הצלחת למשוך את בניון אפילו למחוזות הרוק'נ'רול. "ומה, פאריד אל-אטרש הכיר רק מוזיקה ערבית? אמן מכיר הכל. לאן שהלב שלו גונב אותו, זה עניין אחר. משכנו זה את זה. אף אחד מאיתנו לא היה עושה בעצמו תקליט כמו 'מחשבות'. גם אם אני עובד כעת על התקליט הבא שלי, אמשיך ליצור עם עמיר שמעורב גם באלבום שלי. כמפיקים וכמלחינים נארח באלבום המשותף הבא שלנו עשרה זמרים מארצנו הטובה והקטנטונת שיבצעו שירים מהמקורות".
גם אתה תחזור בתשובה? "אין לי צורך. אני בא משם. מאמין. מניח תפילין. שומר שבת. פעם בשבוע עמיר, אני ושלושה חברים לומדים שיעור תורה. זה נותן לי הסתכלות אחרת על החיים, להבין מה עיקר ומה טפל".
מתי תפרוץ קדימה? "כשהקדוש ברוך הוא יחליט שזה הזמן. על הכל אני אומר תודה. ולא מאוחר לי. מוזיקה זה לא עניין של גיל..."
