יו"ר הרשות השנייה: "עיתונאים - שכבה חזקה יותר מבעלי ההון"

לתפקיד הגיע אבישר במקרה. אחרי שכבר סגרו את רשימת המועמדים למועצת הרשות החדשה, שמו עלה והוא נכנס בדקה ה-90. לאור עברו כחבר מועצת הכבלים והלוויין ויועץ לרשות השנייה, הוא עבר במהירות את ועדת שפניץ ומונה למשנה ליו"ר, אמנון נדב. אלא שכעבור חודשים מעטים נדב נאלץ לוותר על מקומו, לאחר שנקבע כי העובדה שבתו עובדת ברדיו האזורי מעמידה אותו בניגוד עניינים. שר התקשורת, משה כחלון, ביקש מאבישר לקחת את התפקיד. "עניתי בשלילה", מגלה אבישר, "אחרי זה ישנתי על זה, דיברו אתי שוב, ונעניתי. בסך-הכול היה תהליך של אי-ודאות שנמשך זמן מה. זה עדיין חומר עצום ללמוד, עם אתגרים מאוד גדולים, ואני מסתכל על החומר בענווה ולומד אותו".

- מה האתגר הכי משמעותי לדעתך?

"להגיע למצב שיהיו לנו יותר ערוצי ברודקאסט. ישראל מתקדמת כמעט בכל התחומים הטכנולוגיים, ועדיין אנחנו תקועים עם שני ערוצי ברודקאסט - אחד מדשדש ואחד מחולק בצורה אנומלית לשתי זכייניות. הצופה הישראלי צריך להגיע למקום שבו הוא אמור לבחור בין 4-3 ערוצים שמציעים תוכניות שמתחרות עליו. אם נגיע לזה, זה יהיה אופטימלי".

- איך אתה רואה את זה קורה?

"אני מניח שקשת ורשת יתפצלו, ככה כבר יהיו לנו 3 ערוצים. יש את טלעד, שעדיין קיימת במוטציה מסוימת, ואין סיבה שלא תתאושש. התרשמתי אז, כיועץ למכרז, שמבחינת טאלנטים, תפיסה, גורמי עבודה מקצועיים וגם הון, היו 4 קבוצות מאוד חזקות. מאז עברנו עוד כל מיני טלטלות, מתוכן משבר אחד מאוד חריף שנראה שיצאנו ממנו. ההערכה שלי היא שזו שאיפה מאוד ריאלית". למרות שהערוץ האהוב עליו הוא דווקא MEZZO, מתברר כי "כוכב נולד" היא אחת התוכניות האהובות על אבישר. הוא אף נוהג להפתיע את הסטודנטים שלו בבקיאות באשר לתוכנית ולהזכיר אותה בשיעוריו. באחרונה גזרה הרשות השנייה נטילה של 37 דקות פרסום מהפריים-טיים של קשת, מהלך שמשמעותו קנס של כ-5 מיליון שקל, לאחר שהזכיינית שידרה פעם שלישית באותו שבוע פרק בתוכנית המובילה. כעת, אבישר מתייצב דווקא לצד קשת. "יש מקום להתיר לתוכנית חריגה", הוא אומר, "בדקתי את זה, ובהחלט אשקול לפתוח את החריגה. המגבלה באה בתקופה שהריאליטי שטף את הטלוויזיה, ומישהו החליט לעצור את זה. כרגע נראה לי ש-3 שעות שבועיות זה מעט מדי, אני חייב להודות. יכולתי לראות שיש מקום לקצת יותר שעות שידור בשבוע. אנחנו רוצים להיות קשובים לציבור, אבל אם מדובר על 3 או 4 שעות, נכון לפתוח את זה".

- מה מושך אותך בתוכנית?

"אני חושב שהערך של המפגש עם מוזיקה ישראלית לגווניה, יחד עם פורמט מאוד פופולרי שהכי קרוב למה שאפשר לקרוא מדורת השבט. מפוליקר ועד נעמי שמר ואביהו מדינה, הם די מקיפים את המוזיקה הישראלית על גווניה. יש משהו מרגש ויפה בכישרונות צעירים שמנסים את כוחם ומציעים עיבודים חדשים, יש משהו יפה בתחרותיות ובזה שהקהל בוחר ולא יחצנות, מזל או עורך מוזיקה. יש אלמנט סינדרלה שכולם זוכרים עם נינט. אלה אלמנטים חיוביים מבחינה תרבותית".

- ומה לגבי "האח הגדול"?

"אין לי הסבר. אני מוריד את הכובע, אני רואה שזה עובד, אבל זה לא תופס אותי. אבל גם אם אין לי הסבר, אני לא מוכן לגנות את זה. אם זה עובד, אז יופי".

כשאבישר שב ארצה, הוא לא זכה לקבלת-פנים חמה מהאקדמיה הישראלית. "חזרתי עם תווית די ברורה של חוקר מוביל בתחום של ייצוג השואה בקולנוע, ומצאתי בארץ התייחסויות של 'מה לך ולשואה?'. ראו בזה משהו שהוא נחלתו של מי שזה קשור אליו אישית", הוא מספר בחמיצות ומכוון לגזענות כלפיו. "ההנחה שמי שעסוק בשואה חייב להיות ממשפחה של ניצולים זו גישה פסולה. דווקא כי זה נושא כל כך מרכזי בהוויה שלנו".

- ואיך זה להיות איש ימין במקום שמאלני כמו המחלקה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב?

"אני לא כופר בכך שאני איש ימין, אני דבק ושלם בעמדות הציוניות שלי. זה לא הפריע לי להיות ראש החוג לקולנוע וטלוויזיה, ואני כבר קרוב לשנתיים ראש ועדת הקבלה של הפקולטה. יש אווירה, אבל יש כבוד הדדי. אני מזהה את זה פחות במסדרונות, ויותר בעצומות שאני קורא, למשל עצומת התמיכה באמנים שמחרימים את אריאל".

- כחבר סגל אתה מרגיש שהאקדמיה סביבך לא מאוזנת?

"אני מרגיש שיש הטיה שנובעת מהרכב מסוים, אבל הוא לא בכוונת מכוון, באותם מקומות שזה 90%. לא פעם אתה שומע אנשים צעירים שאומרים 'אני לא רוצה להגיד כך וכך שמא יאונה לי'. ובדרך -לל אני זועם על אותו בחור צעיר, כי הוא בשלב בחייו שבו צריך להיות אומץ, וצריך להיאבק".

- בסביבתך אתה חש כלפיך בחוסר איזון?

"נתקלתי באמירות כאלה מפעם לפעם, אבל הן היו קוריוזיות ולא איפיינו את המיינסטרים. במקומות שבהם אני מסתובב, בדרך-כלל שיקול הדעת ענייני".

- הטלוויזיה שלנו יותר מאוזנת מהבחינה הזו, היא ציונית פטריוטית בעיניך?

"ערוץ 2 די מאוזן. אבל ההטיה של הממסד התרבותי היא דבר מוכר וידוע בכל העולם, והצופה המתוחכם מבין את זה".

- אתה אומר שערוץ 2 מאוזן, זה אומר שערוץ 10 פחות?

"כן. הוא בהחלט פחות. אין לי בעיה עם זה, אני חושב שהם עושים שם בחירה, והם משלמים מחיר על בחירה זו. אני חושב שערוץ 10 מצטייר כגירסה של עיתון 'הארץ', אליטיסטי יותר, מתמקד יותר בחדשות. כל אנשי החדשות שם מחזיקים בזהות כזו של שמאלה מהמרכז. זו זכותם, והתוצאה היא שחלק מהציבור לא שש להתחבר אליהם". לדבריו, באחרונה אף העיר למנכ"ל ערוץ 10, יוסי ורשבסקי, לאחר אמירה לגבי השר אלי ישי בתוכנית "השבוע" של מיקי רוזנטל, ואמר לו: "זה כבר לא עיתון 'הארץ', זה כבר 'כל העיר'".

- זה משהו שאתה מתכוון לשנות?

"לא, אלא אם אזהה מצבים שבהם דיווח תקשורתי יכול להוות מפגע אסטרטגי. היינו קרובים לזה בסיקור המשט. זה נבע יותר מהיסטריה, מאשר מכוונת זדון פוליטית. אני לא רואה פה מקום להתערבות רגולטורית".

• בערוץ 10 סירבו להגיב לדברים.

באשר לפרק הנכבה של "עבודה ערבית" בקשת, אומר אבישר: "קשת מאוד מתוחכמים. הם לא עושים את זה מהיצמדות לקו אידיאולוגי. הם מזהים את הפרובוקציה ומקווים שזה יגביר את העניין. יש לנו יעדים מוגדרים ברשות השנייה - הם כוללים פלורליזם, רב-תרבותיות, ערכי אדם וגם מורשת יהודית וציונות, ונכון פשוט לבדוק את הפרופורציות. "הלכנו יותר מדי לכיוון של רב-תרבותיות והזר החריג, החלש והאחר של החברה, וזה חשוב, אבל אני חושב שהציבור רוצה לראות גם יותר ביטויים של הקולקטיבי בתרבות הישראלית. מעניין כמה תשומת-לב נותנים לנכבה, לעומת ההתייחסויות למלחמת העצמאות ולמערכה שהובילה להקמת מדינת ישראל".

• מקשת לא הגיעה תגובה לדברים עד לירידת הגיליון לדפוס.

אבישר היה הראשון שנולד בבית-החולים הקריה בתל אביב לפני 59 שנה. ידיעה על כך אף התפרסמה בעיתון אז. משפחות הוריו הגיעו מתימן בשנות ה-30 ויושבו בדרום תל אביב. אבישר, ששם משפחתו הקודם הוא שרעבי, בוחר לא לזהות את עצמו כתימני. "אני לא מרגיש נוח להגיד על עצמי שאני תימני", הוא אומר, "זו רק הגנטיקה, זו לא הזהות שלי. זהות עדתית זה תוצאה של בחירה ונסיבות חיים מסוימות. לזהות על-פי מוצא ומראה חיצוני, זה נראה לי גזעני". בנעוריו נשלח אבישר על-ידי משפחתו לפנימיית בויאר, ה"איטון" (פנימייה בריטית יוקרתית, ל"א) הישראלית, לדבריו. הוא דוחה טענות שנפוצו במשך השנים על כפייה תרבותית בבית-הספר היוקרתי בירושלמים. "המהלך של לשלוח נער לפנימייה היה יותר מקובל בחברה. הייתה בארץ פנימייה צבאית, היו אירופיות ואנגלית, זה לא נחשב מסגרת לפליטי חברה. התפיסה של בויאר הייתה 'נוכל לבחור אותם מהשוליים ומהפריפריה, וכך נוכל להצמיח אליטה'. לא היה קל לעזוב את הבית, אבל זה לא היה טראומטי". הקושי הרב יותר היה של חבריו למחזור. "הייתי תל אביבי, וזה בלט, רוב האנשים הגיעו מעיירות הפיתוח. ההורים שלי היו כמעט ילידי הארץ, קיבלתי חינוך ישראלי, עירוני, הייתי יותר פתוח והיינו דור של הסיקסטיז, התרבות הייתה מאוד עשירה. חלילה, אני לא רוצה לומר שהם היו חסרי תרבות, אבל התרבות שאפיינה אותם מבית הייתה פחות מחוברת למיינסטרים הישראלי. אצלי זה היה מקרה קצת שונה".