במראה קיבוצי משהו, כשהוא לבוש בחולצת צווארון ששוליה אינם תחובים במכנסיים, עלה יהודה שביט לברך את הבאים בשערי פסטיבל הרנסאנס בקיבוץ יחיעם. אלא שהזרקורים שהאירו את הבמה לא הספיקו כנראה לראש מועצת מטה אשר להקריא את הדף שהביא עימו מבעוד מועד. כך, בעודו מתאמץ לפענח את הכתוב, המתין לו הקהל. והמתין והמתין, עד שמחא כפיים. כפיים מן הסוג שמוחאים למי שכבר סיים את דבריו. שביט לא אמר נואש, זנח את הפתק אותו ניסה לפצח במשך דקה ארוכה, ועבר לאלתר.
לא הייתי נזקק לכל זה אלמלא הצליח שביט בספונטניות ראויה להערכה לשאת נאום שאינו מבייש גם את מי שמביא פתקים מן הבית. כי לפעמים, כדי לגלות צדדים בנפש, צריך להשאיר את מה שמכינים בבית, ולהגיע בלי כלום. תמיד חיבבתי מוזיקה אירית, אך עד שלא מקשיבים לה באוזניים ללא חוצצים ורואים אותה בעיניים על הבמה - הלב אינו באמת שומע.
מופע הפתיחה של פסטיבל הרנסאנס המתקיים במבצר יחיעם בגליל המערבי היה ראוי לשבח. במשך כמעט שעה וחצי, ניגנו ארבעה נגני להקת "בוראן" את מופע אש קלטית, כשלצידם מפזזים בחן רב רקדן, רקדנית ורקדנית בטן.
לא רק הפקה מוצלחת יצרה מופע מרשים, אלא גם הרוח הנעימה בפּנים שעל המבצר העתיק וריח הבירה (שמקורו לא נודע) שהילך בין אפינו, כאילו ביקש לספר על הקשר שלא יינתק בין השיכר לתרבות המוסיקלית שהגיעה מן האיים הבריטיים.
בדרך מהוקצעת ומדויקת העבירו הנגנים את אווירת התרבות האירית. יכולת לחוש את רגליך רוקדות מאליהן כאילו אין קרקע מתחת וכאילו אין דבר אחר מסביבך. עיתים הייתה זו מוזיקה חרישית משכרת שעל כנפיה יכולת להפליג אל מקומות רחוקים, ופעמים שחשת את הקופצנות שבכל תו ותו בכל איברי גופך.
כל עוד נגע המופע במוזיקה אירית/סקוטית טהורה, אפשר היה להתבסם מהאותנטיות. אולם כאשר ביקשו יוצרי המופע לשלב בין התוצרת הזרה לזו האוריינטלית, נוצר יצור כלאיים לא ברור. אשקר אם אומר שהתוצר הסופי לא היה מוצלח, אך משהו צרם בהכנסת המוזיקה המזרחית. שתי המוזיקות טובות כשלעצמן, אך הסינתזה המלאכותית ביניהן ממעיטה משתיהן, וכאשר חוזרים לנגן במחוזות המוכרים ניכר הפער בין המקור להכלאה הלא-טבעית. יש בה במוזיקה המזרחית חלק דומיננטי המשתלט על שאר הצלילים. אם בכל זאת מתעקשים לשלב אותה, מוטב שהדבר ייעשה על אש נמוכה ועם נגיעות קטנות שלא יותירו בחובבי המוזיקה האירית צלקות.
קשה היה להתעלם מיכולותיה הווקאליות של גבריאלה לואיס, שעם אותה שמלה (כל פעם בצבע אחר), עלתה לבמה והפעימה את הקהל בשירה מדויקת תוך חיתוך עיצורים ורי"ש מתרוננת כיאה למבטא הראוי.
אולי בפעם הבאה מוטב להוסיף מעט יותר בלדות עצובות ומרגשות על חשבון כמה שירים צוהלים, אך גם החומר שהוגש מספק בהחלט. ללכת. לשמוע ופשוט לתת למוזיקה להיכנס.
