X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  כתבות
עמי יובל   |  חדשות בן-עזר
לסבי, אביה של אמי, הייתה מכבסה בשוק הערבי בחיפה. בזמן המאורעות של 1936 עד 1939 נקלע לסכנת חיים, וזה סיפור המעשה
▪  ▪  ▪
"הישאר בשקט בחנות. כשירד הלילה נחזור ונשחט אותך"[צילום: AP]

ישראל רוזנצווייג ישב מיואש על ספסל העץ בחנותו. תריס המתכת היה מגולגל מטה, וחסם את היציאה. המגהץ עמד על שתי לבנים ליד קרש הגיהוץ, והפחמים שבתוכו התקררו לאיטם. הדלת לחצר הקטנה מאחורי החנות הייתה פתוחה, והשמש שעמדה ברומו של הרקיע הבליטה את השקעים בין אבני הריצוף. קירות הבתים מסביב לחצר היו גבוהים וחלקים. לא היה כל סיכוי להיחלץ.
בבוקר יצא ישראל כרגיל מדירתו ברחוב יואל בהדר הכרמל, הגיע לכיכר חמרה, (כיום ככר פריז), מקום החנייה של הכרכרות, וצעד לעבר חנותו שבתוך השוק הערבי. בכניסה לשוק, משמאל, ניגן כרגיל הפטפון בעל הרמקול הענק שירים ערביים מסתלסלים. הפטפון היה מוצב בבית קפה קטן, ובו ישבו חנוונים לשתות ספלון קפה טורקי כדי לפתוח את היום. סוחרים שהגיעו מהכפרים בסביבת חיפה עם גמלים עמוסי ירקות ואף בטנדרים, הסבו גם הם לקפה ולמציאת קונים לסחורתם. הלאה, בתוך השוק, החלו בעלי החנויות לגלול את התריסים ולפתוח את הדלתות. קונים בודדים הלכו ברחוב המרוצף באבן, כרגיל בשעת בוקר זו. בחנות הדגים הוסיף המוכר מים לבריכת הבטון הקטנה, בה שטו הדגים בלי לדעת ששעתם האחרונה מתקרבת. עוד שתי חנויות, וישראל הגיע למכבסה שלו, בה עמדו מכונות הניקוי, ועל הקולבים הארוכים היו תלויים בגדים, מוכנים להחזרה לבעליהם. הכל נראה מוכר ורגיל. ריחות
הפטרוזיליה והנענע בישמו את האוויר, מעורבים בריח עשן פחמים.
אולם מועקה לא מוגדרת תלויה הייתה בחלל, מאיימת כמו ענני הסתיו שנעו בכבדות בשמים. הקולות היו נמוכים מהרגיל, אנשים חלפו במהירות ולא השתהו לבדוק את הסחורה בפתחי החנויות והדוכנים. שעות הבוקר חלפו לאט. כמה לקוחות נכנסו לקחת את בגדיהם. מהמלון שליד הנמל הגיע עובד עם עגלת יד, ובה מגבות ומצעים לניקוי.
שעת הצהרים קרבה, וישראל התכונן להכין לעצמו כוס תה, כדי לשתות יחד עם אכילת הכריך שמינה, אשתו, הכינה לו בבוקר. בעודו עוסק בהכנות, הרעים תריס הגלילה שבפתח וירד בתנופה מהירה. הפתאומיות של ירידת התריס והרעש של הגלילה עצרו את נשימתו. כאב חלף בחזהו. מאז נפטרה פערל, אשתו הראשונה, חש בלבו. בטרם הספיק לתהות לסיבת הירידה של התריס - אולי נשבר או השתחרר - שמע את טבעת הברזל מחליקה על וו הנעילה, מהדקת את התריס לרצפה. מישהו צעק לו מבחוץ בערבית בקול גס: "הישאר בשקט בחנות. כשירד הלילה נחזור ונשחט אותך." קולות של ריצה הלכו והתרחקו, ודומייה השתררה.
ישראל פסע בקושי לעבר שרפרף העץ שלו, וצנח על מושב הקש הקלוע. הוא פחד לזוז או להשמיע הגה, שמא יחזרו הפורעים מיד. לאחר זמן מה ניסה בזהירות להרים את התריס, אולם הוא היה תפוס ומחוזק מבחוץ לוו, ואי-אפשר היה להזיז אותו. החצר המרוצפת בצד האחורי הייתה כלואה בין קירות האבן של הבתים הסמוכים, ללא מוצא. גרונו התכווץ והתייבש, אבל לא היה לו כל רצון למזוג כוס תה, רק להיחלץ בשלום.
בתוכו האמין שהגאולה תבוא בסופו של דבר. בינתיים הסתתרה שמש הסתיו מאחורי הקירות הגבוהים, וצל ירד על החצר. הרחוב היה שקט, וישראל שקע בהרהורים.
מה יהיה גורלן של שתי הבנות אם לא יחזור? בעצם, לשתיהן יש כבר משפחות משלהן, ואינן זקוקות לו יותר. מינה, אשתו השנייה, תסתדר בחנות אחרת. הוא עצמו כבר עשה את שלו, אבל כמובן שתמיד יש עוד מה לעשות. בטח שאין לו כל רצון ליפול בידיהם של הרוצחים הפראים. לא! עליו לעשות משהו. לצעוק, לדפוק על תריס הפח, להזעיק עזרה, ומהר, בטרם יהיה מאוחר!
הוא קם וניגש בהחלטיות אל תריס הפח, וחבט בו קלות, שלא לעורר תשומת לב מעבר להכרחי. אחר כך הטה את אוזנו והקשיב בזהירות. הוא זיהה קולות מחנות הדגים הסמוכה, קול חבטות בנבוט הקצר שהמוכר חיסל בו את פרפוריו של הדג שמשה מבריכת הבטון הקטנה לבקשת לקוח, לפני שארז אותו בעיתון ישן. צמרמורת עברה בגבו. לאחר שהות קצרה, דפק פעם נוספת בתריס. "שקט!" שמע קול מוכר, "זה אני, פייסל מהחנות מולך. שמעתי את החזירים שבאו אליך, אבל לא יכולתי לעשות שום דבר. אתה יודע מה האווירה היום. כעת שקט פה, תתכונן לצאת ולברוח".
עוד רגע עבר, ארוך כנצח. ישראל דחף לכיסו את מעט המזומנים שהיו במגירה, ומשך את הגרושים המיועדים למתן עודף מהמסמר הארוך שעליו היו מושחלים דרך החור שבהם. הוא לא חשב על שום דבר, רק להגיע הביתה בשלום. לראות את בנותיו. נקישה בוו הסגירה בחוץ הכינה אותו לזינוק. התריס החל להתרומם, וישראל מיהר לדחוף אותו מבפנים, להחיש את פתיחתו. פייסל פתח ודחף אותו פנימה. "קח את הכפייה שלי וכסה את עצמך, שלא יבחינו שאתה יהודי. הרחוב במקרה ריק כרגע. לך עכשיו, אבל אל תרוץ, שלא לעורר תשומת לב. אני כבר אסגור את החנות."
ישראל הודה לפייסל, לחץ את ידו והחל ללכת לאיטו, כפי שיעץ לו שכנו הטוב. תוך שתי דקות הגיע לבית הקפה בכניסה לרחוב השוק. המלצר סובב את ידית המתיחה של קפיץ הפטפון בעל הרמקול הענקי, כאילו לא קרה מאומה. עוד מיספר צעדים, והוא היה בכיכר חמרה, שם ניצבו שוטרים בפיקוד אנגלי. חייו הושבו לו במתנה, ואת החנות בשוק עזב לעולם.

פורסם במקור: חדשות בן-עזר
תאריך:  27/09/2010   |   עודכן:  27/09/2010
שתף:

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
כלא במכבסה בשוק הערבי בחיפה
הודעות  [ 2 ] מוצגות  [ 2 ]  כתוב הודעה 
1
ואם אלו רוצים שנעשה שלום ל"ת
יוסף הצדיק  |  27/09/10 16:31
2
ל-1
לוי  |  27/09/10 20:56
 
פורום: חדשות בן עזר
 
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
יונתן שפירא
יונתן שפירא הנמצא במשט היהודי לכיוון עזה מנסה לחשוב מה יקרה בעוד כמה ימים מול חופי עזה ומבטיח: "איננו מתכוונים להילחם בחיילי צה״ל"
מערכת PCאון
חוקרים במעבדת המחקר והפיתוח של IBM הצליחו לפתח טכניקה חדשנית שמאפשרת לראשונה לעקוב אחר התנהגותו של אטום בזמן אמת. מה המשמעות הגדולה שמסתתרת מאחורי פריצת הדרך הזו?
עידן יוסף
מופע הפתיחה של פסטיבל הרנסאנס היה מוצלח במיוחד    השילוב של מוזיקה אירית טובה, רוח גלילית נעימה וריח בירה באוויר הפך את הערב לחוויה    עם קצת פחות מזרחית היה יכול להיות טוב יותר
נרי אבנרי
אנחנו נישאר עם התקשורת, שמתייחסת לאמת העיתונאית משל הייתה אישה מוכה, ולאתיקה העיתונאית כאל פילגש שנפגשים איתה למטרה חפוזה... ההתגייסות של שמעון שיפר ועיתונו לתאוות הנקם הפרטית של נאשם בפלילים מוכיחה שהדרך ארוכה
יעקב בר-און
את כישורי העסקים, התושייה וההישרדות שלו תרגל משה זנבר במחנה ההשמדה דכאו. בדרך משם לכס הנגיד השני של בנק ישראל הוא הספיק למות שלושה חודשים בקרב לטרון, ולנהל את המדינה מאחורי הקלעים במשרד האוצר    האיש שלא שכח מהו רעב, ושראה את תקומת ישראל דרך החור שבגרוש, משחרר סודות מהפנקס של ספיר
רשימות נוספות
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il