אני מנסה לחשוב מה יקרה לנו בעוד כמה ימים מול חופי עזה, בתוך או מחוץ למים הטריטוריאליים. זה כנראה לא ממש משנה כשאתה נמצא מעל לחוק ויכול לירות, לחטוף, לגזול, לכבוש ולהשפיל בלי שאף אחד שם לך גבול. אנחנו בסירה הקטנה של Jews for justice for Palestinians. איננו מתכוונים להילחם בחיילי צה״ל. גם אם יש לנו את מלוא הלגיטימציה, אנחנו בוחרים באי אלימות כטקטיקה וכאסטרטגיה, אבל מתכוונים לא לוותר בקלות עד לרגע שבו ייעצרו ויאזקו ניצול השואה, האב השכול, ואחרון הנוסעים בסירה.
גווני השקיעה נעשים יותר ויותר כהים ועמוקים, זהב ורוד וכתום, עם פסי תכלת בין העננים הבוערים. ברוס עכשיו על ההגה, ממשיך לשמור על כיוון 120 מעלות, עם שני המנועים יחד עם המפרש הראשי והחלוץ שמוסיפים עוד חצי קשר למהירות. איתמר מתאמן בגיטרה שלו, וגלין מכין ארוחת ערב. נראה שאדי הבצל המטוגן לא רק ממלאים את היכטה (ומקשים מעט על הנשימה), אלא את כל מרחבי הים התיכון. נראה לי שאדלג על ארוחת הערב.
לוועדת החקירה הישראלית שחקרה את אירועי המשט אמר הרמטכ״ל אשכנזי, שהמסקנה שלו מהאירועים היא ״יותר צלפים״... כן-כן, זוהי המסקנה שלו מהרצח על ה"מבי מרמרה" - יותר צלפים! המסקנה שלי הייתה מעט שונה משל מי שבעתיד הנראה לעין יועמד לדין בבית הדין הבינלאומי ל
פשעי מלחמה. המסקנה שלי הייתה שאני צריך להצטרף לסירה הבאה שתצא לעזה, ומה מתאים יותר מאשר ארגון יהודי מאירופה שנאבק למען זכויות אדם ושלום.
יצרתי קשר עם המארגנים והצעתי את שירותי כ"סקיפר". נראה שמכל המקצועות שלמדתי בתיכון, לימודי הימאות היו המקצוע המשתלם ביותר, והנה יש לי הזדמנות ליישם את מה שלמדתי. אבל לא רק למטרת נופש, אלא לפעולה סמלית וחשובה עם ארגון שהחליט להשקיע ממון רב, שעות של דיונים, תכנונים ואינסוף הכנות, במטרה אחת - לשבור את המצור על עזה.
אתמול בערב, באי קסטלוריזון, במסגרת הכנות אחרונות של הסירה, פרשנו את המפרש החלוץ על משטח גדול בסמוך למזח, וכתבנו עליו בספריי שחור בערבית ובעברית: ״יהוד מין אג׳ל אל ענודה ללפלשתיניין״ - תרגום של שם הארגון, "יהודים למען צדק לפלשתינים". הקורס בערבית שלקחתי בקיץ עזר לי לא להתבלבל בכתיבת האותיות המסולסלות, ובעיקר עזר איתמר שעמד מעלי, ולאור הפנס של המזח הציורי כיוון אותי מעלה-מטה-ימינה-ושמאלה, כדי שהכתובת תראה טוב וברור כאשר נניף את המפרש ביציאה מקפריסין ובהתקרבנו אל חופי עזה.
חלף לו עוד לילה ארוך של משמרות על ההגה. הים היה רגוע יחסית, רק שרוח גבית מתונה התעקשה להביא את עשן המנועים הישר אל הקוקפיט, דבר שחיזק בי את ההחלטה לדלג על ארוחת הערב ולהתמודד עם תחושת הבחילה הקלה על-ידי הסתכלות על האופק ושמירת כיוון של 125 מעלות. בעיקר אנחנו שרים שוב ושוב את השירים שמתנגנים הכי יפה כשנמצאים בסירה באמצע הים: "אם עוד החושך רד ואין כוכב לי...", "על תורן ספינתי הדליקי אמא שושנה של אש...״.
ב-6:12 בבוקר, בהתקרבנו לקפריסין, עם דמדומי זריחה ראשונים כשאיתמר על ההגה, ברום וגלין ישנים, ואני על החרטום מנסה לנשום אויר נקי מעשן מנועים ולנמנם, חלפה על פנינו פתאום סירה בגודל בינוני. היא עברה די קרוב אלינו ונראתה מוזר. היא הקיפה אותנו מצפון והתרחקה מערבה, ונראתה כמו ספינת מלחמה קטנה. אולי אנחנו כבר קצת פרנואידים ואולי לא, ואולי זו הייתה סתם אוניה של משמר החופים הטורקי. בכל מקרה, התחלנו לחשוב ולתאר לעצמנו איך יראה המפגש שלנו עם כוחות
חיל הים הישראלים כשנתקרב לחופי עזה. מה כל אחד מאיתנו יעשה, איך נשמור על הנוסעים, ואיך נגיב אם ה"דבור" של חיל הים יתנגש בנו, כמו במקרים קודמים], ויחורר את הדוגית הקטנה שלנו. החלטנו לכתוב בעברית ובאנגלית הצהרה שנקרא בקשר בערוץ החירום הימי, כאשר כוחות חיל הים או האוויר יתקרבו אלינו. וכך כתבנו:
"אנו סירה של הארגון האירופאי 'יהודים למען צדק לפלשתינים'. אנו בדרכנו לעזה. אנחנו לא חמושים ודוגלים באי אלימות, ונחושים להמשיך לנמל עזה. אתם משליטים מצור לא חוקי על עזה הכבושה. אלו מים בינלאומיים ואיננו מכירים בסמכותכם כאן. בסירה זו ישנם פעילי שלום בכל הגילים. בינינו ניצולי שואה, הורים שכולים, וישראלים שמסרבים להשלים עם הכיבוש הלא חוקי של השטחים הפלשתינים. אנו פעילי שלום לא חמושים הדוגלים באי אלימות, ונחושים להמשיך בדרינו לנמל עזה. אנו קוראים לכם, קציני וחיילי צה״ל, לסרב ולא לציית לפקודות הלא חוקיות של מפקדיכם. לידיעתכם, המצור על עזה והכיבוש אינם חוקיים על-פי הדין הבינלאומי, ולכן אתם מסתכנים בהעמדה לדין בבית המשפט הבינלאומי לפשעי מלחמה. המצור והכיבוש אינם אנושיים, ועומדים בניגוד למוסר האוניברסאלי ולערכי היהדות. השתמשו במצפונכם! אל תאמרו ״רק מילאתי פקודות״! זכרו את ההיסטוריה הקשה של העם שלנו! סרבו לאכוף את המצור! סרבו לכיבוש!".
