בליל ה- 24 ליולי שנת 2010 רצח איתי בן דרור בדם קר את שלושת ילדיו. על-פי
כתב האישום היה זה רצח מזעזע - אך מתוכנן היטב: הנאשם, על-פי כתב האישום, רכש סכינים חדות במיוחד, בדק באינטרנט מידע אודות כלי הדם הראשיים בכדי "להיטיב" לדקור את ילדיו- אותם אירח בביתו ביום זה.
תיאור הרצח עצמו מחריד את אמות הסיפין ומעורר בקורא תחושת חמלה כלפי הילדים האומללים, וחוסר אונים מן המחשבה שדברים כאלו אפשריים. קור הרוח נמשך גם לאחר הרצח - המתוכנן היטב: איתי בן דרור דאג לסדר לעצמו אליבי - אי שפיות. הוא טען שאינו שפוי וסניגורו ביקש לשלחו לבית חולים פסיכיאטרי. בבית החולים הפסיכיאטרי הוא מיהר לבקש את תיקו הרפואי - עוד צעד מחושב אשר לא נועד אלא, למקסם ולמצות את המיטב מן האליבי שמצא לו.
חלפו שבועות ונקבע כי הוא כשיר לעמוד לדין. אולם ההד שנוצר בציבור במעט הימים שחלפו מאז הודע הרצח והצהרת סניגורו כי "אינו שפוי" ועד לקביעת בית המשפט כי הוא כשיר לעמוד לדין - הרושם כבר נזרע בציבור: "איתי בן דרור הוא חולה נפש ועל כן רצח את ילדיו".
המסקנה, כפי שזו נתבקשה מן ההד התקשורתי כי חולי נפש הם "מסוכנים" ועל כן אסור לאפשר להם להסתובב ברחובות, ויש לכלוא אותם בעודם חפים מפשע, רק משום שמחר הם עלולים לרצוח מישהו בדם קר ממש כמו איתי בן דרור.
לא משנה שהרצח שביצע איתי בן דרור היה רצח מתוכנן מראש, וטענת "אי השפיות" שלו לא הייתה אלא חלק מקור הרוח בו תכנן את רצח ילדיו - והמשך לתכנוניות זו, לא משנה שכך. הרושם כבר הוטל בתודעה הציבורית משל היה כתם צבע שמטיל אמן ביד נדיבה על קנבס של ציור.
כותרות העיתונים מיהרו להסיק מסקנות. אורלי וילנאי, אשר מצטיירת בציבור כסמל טהור של טוב לב, חמלה, אמפטיה ורגישות לזולת טוענת בטורה, "חיים בשוליים" כי "חוקים פופוליסטים נגד אשפוז כפוי" אשמים בטרגדיה, תוך שהיא נסמכת על מקרה אחד שהגיע לידיעתה של משפחה שהיא "מלווה", וחרף העובדה שאיתי בן דרור נמצא כשיר לעמוד לדין וכי כתב האישום כנגדו מגולל מסכת מזעזעת של תכנון מראש של הרצח.
המקרה של איתי בן דרור אופייני להלכי הרוח בציבור: רוצח מנסה לחמוק מעונש באמצעות הידבקות ל"עבר פסיכיאטרי" - משל היה אותו "עבר פסיכיאטרי" קרש הצלה מטביעה - והציבור מאמץ את התרגיל הציני של הסניגור ומסיק כי יש לאשפז בכפיה כל אדם שהוגדר כ'חולה נפש', בכדי למנוע - כביכול - את הרצח הבא.
חברי הכנסת, אשר קשובים להלכי הרוח בציבור, שכן הפריימריז הבאים תמיד בפתח, לא מאחרים, לאחר סנסציות תקשורתיות שכאלו, להגיב בהצעות חוק.
הצעת חוק של ח"כ
אורית זוארץ מיום 19.07.10 (
הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון- קביעת כשירות לשחרור על-ידי בית משפט, התש"ע - 2010) מציעה כי לאחר שבית המשפט הורה על אשפוז נאשם שנמצא בלתי כשיר לעמוד לדין, ולאחר שועדה פסיכיאטרית מצאה לנכון לשחרורו, בית המשפט יאשר שחרור זה.
הצעת החוק מתיחסת לסעיף 15(א) ל
חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א - 1991 אשר מאפשר לבית המשפט - מקום בו הוא מוצא כי נאשם העומד לדין אינו שפוי - להורות על אשפוזו בכפיה. סעיף חוק זה בעייתי שכן עצם עמידתו של אדם לדין אינה מעידה על מסוכנותו (וזאת חרף אחוז ההרשעות הגבוה בישראל - שהבעייתיות שלו היא נושא לכתבה בפני עצמה) - ולו ההליך היה מגיע לסיומו ולמיצויו, יתכן והיה נמצא זכאי.
בכדי לעצור אדם עד תום ההליכים נדרשם תנאים דווקניים בחוק, ומעצר שכזה מתבצע בפיקוחו של בית המשפט העליון. דא עקה, אם אתרע מזלו של אותו אדם והוא נמצא "בלתי כשיר לעמוד לדין", בית המשפט רשאי להורות על כליאתו במוסד פסיכיאטרי, ולמעשה, להטיל עליו סנקציה בשל אי כשירותו, וזאת מבלי לבדוק אם אכן - בנסיבות שבהן אותו אדם היה נמצא שפוי - ניתן היה לעצרו עד תום ההליכים.
הצעת חוק זהה למדי בתוכנה הוצעה ביום 27.07.09 ע"י ח"כ
רוברט אילטוב. באותו יום ממש הוגשה ע"י ח"כ אורלי לוי הצעת חוק זהה למידי,
אשר נסובה על אותו רעיון בדיוק. בדברי הצעת החוק נכתב כי:
- הצעת החוק דנן נועדה להעמיד את החלטת הוועדה הפסיכיאטרית לביקורתו של בית המשפט כדי למנוע מצב שבו עבריינים מסוכנים, שבית המשפט הורה על אשפוזם מן הראוי הוא שלאחר שקבעה הוועדה הרפואית כי המאושפז כשיר לשחרור, יתנהל דיון משפטי בשאלה האם יש לחזור ולעצרו בשל עילות המעצר הרגילות הקבועות בחוק.
.