חשיפה: כיצד טויחה חקירה פלילית נגד סימנס המשתפת פעולה נגד אירן

פרקליטות המדינה, יחד עם רשות ניירות ערך, טייחו חקירה פלילית ונמנעו, משום מה, מחתירה לחקר האמת בפרשת השוחד שנתנה סימנס לגורמים בעלי עוצמה בישראל. מסקנות אלה עולות מאופן חקירתו של העד המרכזי בפרשה, אורן אהרונסון, ומכתב האישום המצומק שהוגש בפרשה, המתמקד, רובו ככולו, בעו"ד דן כהן שנמלט לפרו. מן ההפקר נהנים אישים רבים ובכירים בישראל שהיו קשורים בעבר לעסקי חברת החשמל ורכבת ישראל, שקיבלו על-פי החשד שוחד בהיקף כולל של 16 מיליון דולר. חומר החקירה בפרשה, שחלק מתוכנו הגיע ל-News1, מעלה שאלות מעניינות. אחת העיקריות שבהן: האם החקירה טויחה בכוונת מכוון, והאם גורמי החקירה והאכיפה בישראל נמנעו ממיצוי הדין עם כל אותם אישים בכירים בחברת סימנס, תמורת זאת שחברה זו, משיקוליה היא, פועלת ומסייעת למדינות המערב בכלל ולמדינת ישראל בפרט, בניסיונות לפגוע בפרויקט הגרעין של אירן. נזכור נא: סימנס, שהיא חברה גרמנית, הייתה בעבר אחת מספקיות הטכנולוגיה העיקריות לפרויקט הגרעין של אירן. הנהלת סימנס הודתה בימים אלה במעורבות בהטמעת וירוס שמשבש את פעילות הסרכזות בפרויקט הגרעין האירני.

פרשת סימנס נודעה כאחת מפרשות השוחד חמורות. על-פי כתב האישום, עו"ד דן כהן, שכיהן כדירקטור בחברת החשמל, סייע לחברה זו לזכות במכרזים של חברת החשמל ותמורת זאת קיבל שוחד בסכום של מיליון דולר. העד המרכזי שהפלילו הוא אורן אהרונסון, ששימש בישראל כנציגה הבכיר של סימנס הגרמנית, והוא שפעל להעברת הכספים. אהרונסון נחקר על-ידי ניר בר-און, החוקר ומנהל אגף החקירות ברשות ניירות ערך. בחקירתו מסר אהרונסון, כי מעבר לסכום האמור (1 מיליון דולר) קיבל כהן בשנת 2004 שלושה מיליון דולר נוספים בתמורה לעזרה ושירותים שסיפק. בתקופה זו לא כיהן דן כהן כדירקטור בחברת החשמל, ועל-כן כתב האישום אינו עוסק בכך. במהלך החקירה נודע, כי סימנס שילמה לישראלים ולגורמים נוספים בישראל שוחד בסכום כולל של 20 מיליון דולר. יותר מכך: התברר כי סימנס הפעילה בישראל במשך שנים רבות מנגנון שוחד עוד קודם ששיחדה את כהן. למרות זאת התמקדה החקירה בעו"ד דן כהן לבדו. פניות חוזרות ונשנות, ובהן גם מצד עמותת אומ"ץ, בדרישה למיצוי הדין עם כל מקבלי השוחד האחרים, לא נענו בחיוב או למצער התקבלו בשתיקה מוחלטת. החקירה נפתחה בתקופה שאהרן ברק כיהן כנשיא בית המשפט העליון, ובעת שבנו, אבנר ברק, היה נשוי לבתו של עו"ד כהן (מאוחר יותר נפרדו בני הזוג). רשות ניירות ערך, שחקרה פרשה זו בליווי צמוד של הפרקליטות, נמנעה מהפעלת לחצים על העד, אהרונסון, כדי שיגלה מי האישים בישראל שקיבלו שוחד. רשות ניירות ערך וגם הפרקליטות (עוד בתקופת עדנה ארבל כפרקליטת המדינה), השתהו יתר על המידה, זימנו רק בשלב מאוחר את עו"ד כהן לחקירה באזהרה, ולא מנעו ממנו לצאת את הארץ למה שכינה: "שנת שבתון", שממנה לא שב עד עתה, כמובן. מהלכי החקירה קודמו בעיקר לאחר כניסתו של מני מזוז לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.

בחקירתו אישר אהרונסון כי השוחד שניתן לעו"ד דן כהן שולם באמצעות חברת אוקפילד, ששימשה כ"צינור" של סימנס למקבלי השוחד. אוקפילד נשלטת על-ידי שלמה דניאל, הנשוי לאחותו של אהרונסון. בחקירה התגלה מידע מהותי ביותר, המוכיח כי סימנס השתמשה באוקפילד כחברת קש והפעילה מנגנון תשלומי שוחד עוד לפני המקרה עם דן כהן. אהרונסון, בפניו הוצגו תכתובות המתייחסות לחודש אפריל 2001, העיד בחקירתו ביום 18.07.06 כיצד נוצרו קשרי השוחד עם דן כהן. "אני זוכר וציינתי זאת שבשלב מסוים דן כהן העלה את הנושא ציפיותיו לתמורה. אני כבר בשלב הזה תיארתי לעצמי שהיחסים שלי איתו יובילו לצורך לשלם לו תמורת עזרתו [ב"סידור" מכרז הטורבינות, י.י.]. עד כמה שזכור לי, הייתה לנו פגישה בסביבות אמצע מרס 2001 בה הוא סייע לי לנסח את המכתב לחברת החשמל. במהלך הפגישה הזאת אני חושב שעדיין לא שוחחנו על כסף מפורשות. אני כן שיערתי באותו שלב שהעזרה של דן כהן תעלה לי כסף, ממש כמו שיוצאים עם בחורה ומנסים לאמוד את המשך התגלגלות האירועים. בשלב מסוים לאחר הפגישה לגבי המכתב, בפגישה נוספת במשרדו, אני זוכר שהיא הייתה בחדר הישיבות של משרדו של דן כהן, העלה דן כהן את הנושא הכספי. קודם כל הוא זרק משפט בסגנון: מה יצא לי מזה, על-מנת לבדוק אותי. משם והלאה התחלנו לדבר קונקרטית על הסכומים. כמו שאמרתי, בתחילה הוא דרש 1 אחוז שלם ובסופו של דבר לאחר פגישה אחת אולי נסגר המו"מ על שליש אחוז. אני משער שהפגישה בה עלה הנושא הכספי הייתה ככל הנראה באפריל 2001".

דן כהן הדגיש שהוא קופח...

בהמשך חקירתו התבקש אהרונסון על-ידי החוקר בר-און לפרט בגין אילו פרויקטים קיבל כהן את השוחד האמור. על כך השיב: "אני זוכר בוודאות שלגבי המכרז של שלושת המחז"מים דן כהן ואני סגרנו תמורה של שליש אחוז מסך ההסכם. ואכן, כך קיבל בערך כמיליון אירו לאחר חתימת ההסכם. לגבי ההסכם של ה-LTSA: אני משער גם כן שהיה מדובר על שליש אחוז כיוון שזה פרויקט שהוא חלק אינטגרלי מכל עסקת המחז"מים. מעבר לכך - כפי שהסברתי, דן כהן הרגיש שהוא קופח ובשלב מסוים ביקש להעלות את התמורה. בהקשר של היחידה הרביעית והחמישית: עד כמה שזכור לי הוא קיבל כבר כאחוז בתמורה לעזרתו. הוא גם קיבל תמורה עבור עזרתו בהסכם ה-DMS. את התמורה הוא קיבל מאותה חברה בדובאי אינטקו. על כמה סגרנו בהסכם זה אני לא זוכר. אבל, זה צריך לנוע בין שליש לאחוז לדעתי. את הסכומים דן כהן היה מקבל לאחר שידעתי בוודאות שחתמו על הסכם מול חברת החשמל. ורק אז הייתי מקבל ממנו את פרטימ החשבון שלו והייתי מורה לשלמה דניאל להעביר סכום מתאים לחשבונות של דן כהן".

כיצד פעלו להסוות את התשלומים

מעדותו של אהרונסון עולה בוודאות כי הוא ידע היטב שהוא משלם שוחד, וכי בכל מקרה - אין מדובר בעסקה המחייבת תשלום כספים לעו"ד כהן; ואין מדובר בתמורה כשכר טירחה בגין שירותי יעוץ, כפי שניסו הוא וכהן להציג בתחילה. אהרונסון הבין זאת היטב גם מהמגבלות שהיו בפני כהן עצמו. בעדותו נשאל אהרונסון על מכתב ששיגר דן כהן בפקס בנושא הסכם לקבלת שכר טירחה בסך 600 אלף דולר. האם זה ההסכם שכהן ביקש שיכינו עבורו? - נשאל העד ועל כך השיב: "אני רואה לפני את המסמך. ההסכם המצורף לו נראה לי כמו ההסכם שדן כהן ביקש שנכין עבורו. לדן כהן הייתה בעיה לקבל כסף באחד מהחשבונות שלו. הוא ביקש את עזרתי. הוא הסביר לי שהוא לא יכול לקבל את הכסף כי שואלים אותו את מקור הכסף. הוא ביקש הסכם כלשהו שיוכל להצדיק את קבלת הכסף. היה שלב ראשון שאינסקו כתבו משהו שהם מכירים אותו, אבל הוא אמר שזה לא מספיק וביקש מסמך רשמי יותר. ואז הוא עצמו הכין הסכם כתוב, שלח אותו דרכי לאינטקו, דיטר מוהר. דיטר לא אהב את זה אבל על-פי בקשתי הסכים לעשות את זה". הנה כי כן, שרשרת השוחד פתוחה וגלויה בפני החוקרים. למרות זאת - הפרקליטות ורשות ניירות ערך בחרו שלא למצות את הדין עם יתר החשודים/המעורבים.

מחומר החקירה עולה, כי מנגנון השוחד הוקם לפני פרשת תשלום השוחד שניתן לדן כהן. המנגנון הוקם בין חברת סימנס הישראלית לבין חברת אוקפילד.

• שאלה (החוקר ניר בר-און, 20.07.06):

אני מציג בפניך הסכם של סימנס עם אוקפילד המסומן... אנא הסבר הסכם זה. אני מפנה אותך גם למאפייני המסמך שמעידים שהמסמך נוצר ב-21.02.01 ושונה לאחרונה ב-24.04.01.

• תשובת אורן אהרונסון:

אני אינני מכיר את ההסכם עצמו ולא אני ערכתי אותו. כשאני רואה את התאריכים על ההסכם בעמוד 7 שלו תאריך 20.01.01 ואת תאריך היצירה של המסמך, אני מתחיל לחשוב שהמדובר פה בהסכם שלא נעשה ספציפית עבור דן כהן. כפי שאמרתי בעבר, אכן נעשה שימוש באוקפילד ובשלמה דניאל להעביר כסף לדן כהן. הסכם זה הוא ההסכם שיוצר את המנגנון להעבת הכספים ואכן השתמשנו באמצעי זה גם על-מנת להעביר את הכספים לדן כהן. אהרונסון חוזר על דברים אלה מאוחר יותר בעדותו - לאחר שהחוקר מציג בפניו שוב את ההסכם ומבקש את הסברו לכך, ואומר: אני לא ערכתי את ההסכם. מהתאריכים שאתה מראה לי, המועד שלי פברואר 2001 הוא מועד בו לדעתי עדיין לא סגרתי עם דן כהן את נושא הכספים. לפיכך, אני מסיק שההסכם בפברואר 2001 במקורו אינו עבור דן כהן, אם כי דן כהן השתלב בו מאוחר יותר באפריל 2001. - שואל החוקר: מדוע התחילו ביצירת ההסכם שלעיל בפברואר 2001? - אהרונסון: המטרה הראשונית שבגינה נוצר ההסכם אינה קשורה לפרשה הנחקרת של דן כהן ועל-פי עצת עורכי דיני אינני רוצה להתייחס לנושא זה. החוקר ניר בר-און הבין היטב, מן הסתם, כי מנגנון השוחד כלל אישים נוספים. מדוע לא המשיך לחקור בכיוון זה? מדוע נמנע מחתירה לעבר השגת שמות האישים המעורבים?

למרות החקירה המקיפה לכאורה, השאלות הפתוחות נותרו פתוחות:

• מדוע הסתפקו הפרקליטות והרשות רק בראשו של דן כהן?

• מדוע נעשו ויתורים כל-כך משמעותיים לעד אהרונסון ולבני משפחתו (גיסו, אחותו)?

• מדוע לא נחקרו ו/או לא מוצה הדין עם כל אותם אישים שפעלו בשמה או מטעמה של סימנס?

מכתב האישום עולה, כי עו"ד כהן קיבל שוחד בסכום כולל של ארבעה מיליון דולר בלבד. כמו-כן עלה בחקירה, כי תשלומי השוחד ששילמה סימנס הסתכמו ב-20 מיליון דולר. מי האישים שקיבלו 16 מיליון דולר כתשלומי שוחד? מדוע לא נעשה כל הדרוש לחקירת האישים שלהלן? שלמה דניאל; רעייתו של שלמה דניאל (שהיא אחותו של אהרונסון); דר שרב, יו"ר מועצת המנהלים דאז של סימנס ישראל; וירט, אחד המנהלים בסימנס גרמניה, שהיה האיש שאישר את מנגנון השוחד.

התשובות לכך אינן ידועות. מה שכן ברור, כאמור לעיל: סימנס מסייעת למדינות המערב וגם לישראל בסיכול פרויקט הגרעין האירני. מבחינה זו, יכול בהחלט לקום אינטרס משפטי-לאומי, שתכליתו: להימנע מהטרדת בכירי סימנס בזוטות... כמו תשלומי שוחד לכמה ישראלים בכירים מושחתים.