כשקובי מימון הודיע בראשית מאי השנה על עזיבתו את ישראל ועל התפטרותו מתפקידיו השונים בקבוצת אקויטל, קבוצה השווה מיליארדים לא מעטים ובין היתר שותפה בקידוח תמר באמצעות ישראמקו שבשליטתה, היה ההסבר שמסרה הקבוצה לבורסה לקוני למדי: מימון, הוסבר, מתכוון "להקדיש את מרב זמנו בתקופה הקרובה לפיתוח עסקים בחו"ל".
בעדות שמסר השבוע בבית המשפט המחוזי בתל אביב חברו הטוב חיים צוף, בעל השליטה הפורמלי בקבוצה, הוא טען כי בין הקבוצה למימון "נחתם הסכם ייעוץ, שבמסגרתו הוא יפעל לבניית בתי-מלון בברלין בבניינים של הקבוצה. זה חלק קטן וזניח מהפעילות העסקית שהוא הולך לעשות שם עבור החברה".
השטח, מנגד, רוחש ספקולציות על סיבות אחרות לעזיבה. בכל זאת, קשה להתעלם מכך שהיא מגיעה בשיאה של תקופה סוערת במיוחד עבור הטייקון המסתורי: בינו לבין שותפו לשעבר יובל רן פרץ סכסוך חריף, שבמסגרתו טען רן כי מימון נוהג להשתמש באנשי-קש ולבצע עסקות בעלי עניין פסולות; צוף חויב בפסק דין להעביר את מניותיו בקבוצה למפרקי קווי אשראי וערער; בפברואר נחשף ב"גלובס" כי מס הכנסה פתח בביקורת על תשלומי המס של מימון ושל צוף, וזמן קצר אחר כך הוא נדרש להגיש הצהרת הון; ויום לאחר ההודעה על עזיבתו לבורסה טען העיתונאי יואב יצחק באתר מחלקה ראשונה כי הסיבה למהלך היא חששו של מימון מחקירה סמויה שמנהלות נגדו רשות המיסים, המשטרה, הרשות ל
הלבנת הון ורשות ניירות ערך, בחשד להלבנת הון בהיקף של מאות מיליוני שקלים.
לדבר קיומה של חקירה פלילית לא ניתן אישור רשמי, וגם תחזיתו של יצחק כי חקירה גלויה תיפתח "בזמן הקרוב ביותר" טרם התממשה. מימון עצמו הצהיר כי "למיטב ידיעתי אין ממש בפרסומים". עדות שנמסרה בבית המשפט זמן קצר לפני שמימון בישר על עזיבתו, ומתפרסמת כאן לראשונה, מלמדת כי ייתכן שמימון חשד עוד לפני הפרסום בתקשורת כי מתקיימת נגדו חקירה.
העד הוא נסים דג'לדטי, איש השוק האפור. ב-2005 הוא קיים מגעים עסקיים שונים עם מימון ועם מנכ"ל ישראמקו דאז יוסי לוי, לאחר שהציג את עצמו כנציג ענקית הגז הרוסית גזפרום בישראל. הרומן בין הצדדים הסתיים בתביעה ובתלונה למשטרה שהגישה ישראמקו בטענה שגנב ממנה כספים.
בתחקיר G על-אודות דג'לדטי, לפני כשנה נחשף כי המשטרה המליצה להעמידו לדין, אולם באופן תמוה התיק שוכב בפרקליטות למעלה מ-3 שנים. "מה שקורה בפרקליטות לא ייאמן", צוטט בתחקיר מקורב לישראמקו, "הכול קליר קאט, ישראמקו הביאה למשטרה את כל המסמכים והראתה שחור על-גבי לבן איך נסים גנב כסף, ושנים שאין החלטה".
בפברואר הוגש סוף-סוף כתב אישום. במארס, בעדות שמסר במסגרת תביעה אזרחית שהגישה נגדו ישראמקו, ניפק דג'לדטי בעצמו הסבר מעניין להשתהות התמוהה: "הפרקליטות ניסתה, מה שנקרא, במשך 5 חודשים, לחתום אתי הסכם עד מדינה לגבי חקירות שהם עורכים בכל קבוצת ישראמקו. סירבתי".
בפרקליטות מכחישים בתגובה כי קיים קשר בין העיכוב שחל בתיק לבין מגעים עם דג'לדטי בעניין מסירת עדות נגד ישראמקו.
מימון אינו רשום כבעל מניות בחברות השייכות לקבוצת אקויטל, והוא מכחיש שנים טענות כי למרות זאת הוא בעל השליטה האמיתי בהן, בעוד שצוף הוא רק איש-קש. דג'לדטי טען בעדותו כי "מימון הוצג כבעלים של כל קבוצת ישראמקו ושות'".
את טענותיו של דג'לדטי, חשוב להדגיש, יש לקחת ביותר ממשנה זהירות: בתי משפט פסקו לא אחת כי עדויות שמסר לא היו מהימנות, וגם התיק הנ"ל הסתיים לפני כחודשיים בקבלת התביעה נגדו ובקביעה של השופטת כי הוא גנב את כספי ישראמקו ומסר גירסה "מנוקבת ומחוררת". מעניין, אגב, לציין כי גם פסק הדין מתאר את מימון כ"בעלים של ישראמקו".
