אפשר לקרוא שוב לתופעה "פלישת חוטפי הגופות". הגל המשונה של אנשי רוח שֶרצים לממש את רווחי ההון התרבותי שלהם, נמשך. כמו למינגים הם אצים אל המצוק וקופצים אל ים המוות של האיסלאמו-נאציזם. האחרון שבהם הוא המשורר השיכור אך הגדול - לפחות פעם היה - נתן זך. איש לא היה מדבר עליו בעשור האחרון בלי פליטות הפה הגזעניות שלו ובלי הודעותיו האנטי-ישראליות, כמו השבוע כאשר אמר כי הוא מתנדב להצטרף למשט הטורקי הבא של IHH. אולי בתור מנה בתפריט הכולל שיפודים.
הגל הזה שייך לתופעת יישור הקו האנטי-ישראלי באקדמיה. הכל מכירים את 'הפרוטוקולים של זקני ציון', כתב פלסתר גס שהצליח לחולל גל תודעתי תעמולתי אדיר ומתמשך במישור הפוליטי. הזיוף הזה, שנעשה לפני קרוב ל-150 שנה, ממשיך להרעיל את הפוליטיקה העולמית, בעיקר דרך תחנות הכוח התעמולתיות המוסלמיות. אך יש ספר צנוע יותר ופחות מפורסם, אשר ככל הנראה מהווה משהו דומה ל'פרוטוקולים', אבל לא במישור הפוליטי אלא במישור התיאורטי האינטלקטואלי. אחרת אי-אפשר להסביר כיצד כמעט כל התזות המובאות בו חלחלו לאורך כמה עשרות שנים, עד שהיום הן נחשבות כאקסיומות בענפים שונים של האקדמיה.
מדובר בספר תעמולתי גס שהופק בברית המועצות ויצא ב-1969 תחת השם 'זהירות: ציונות!'. אם נתן זך פולט היום את המילה אפרטהייד כמו זבוב שנדבק לשיניו, זה בין השאר בגלל תעמולת ההסתה הסובייטית, שהספר 'זהירות: ציונות!' הצליח לסנן בדרכים עקלקלות לזרם המרכזי של חשיבת השמאל במערב. לכן אפשר לכנותו "הפרוטוקולים של זקני ציון של האקדמיה".
כמה קטעים קצרים מהספר יכולים להמחיש באיזו מידה ניתן היה להפוך אותם, עם הרחבות מתאימות, לעבודות דוקטור שיקבלו ציונים גבוהים בחוגים לסוציולוגיה, היסטוריה או גיאוגרפיה באוניברסיטאות ישראל: "שיטת החלוקה הכיתתית בתוך ישראל היא מכשיר ציוני כדי לפלג את מעמד העובדים בישראל ובכך מבטיח לעצמו המעמד השליט חופש תמרון ושליטה אפקטיבית. כך הוא יכול לחולל הסתה וללבות רגשי גזענות שעיקרם מופנה כלפי הערבים, ובאמצעותם המעמד השליט מקהה את עוקצם של ניגודי המעמדות בקהילה היהודית".
בנושא הקרקעות, התפישה הסובייטית האנטי-ציונית הפכה לסדר יום מחקרי בקרב חוקרי הגיאוגרפיה בכמה אוניברסיטאות בישראל: "הפקעת הקרקעות מהאיכרים הערבים היא אחת הדוגמאות הברורות ביותר למדיניות הממשלתית האנטי-ערבית". אגב, בספר עדיין לא ידעו שהערבים שמערבה לירדן צריכים להיקרא "פלשתינים", גם ועדת אור לא הוקמה, אך יורי איבאנוב, בעל 'זהירות, ציונות!', הקדים את זמנו וידע על מדיניות "הדיכוי והאפליה של הערבים. הפרקטיקה הציונית שהוכיחה את עצמה לגבי הבטחת שטחי קרקע עבור מתיישבים יהודים נמשכת גם היום (1969), אלא שעכשיו היא מתבצעת על-ידי הממשלה בתירוץ של 'דרישות ביטחון'... מאז קום המדינה חוקקה המדינה חוקים רבים שנועדו לשלול מהערבים את אדמותיהם. יותר ממיליון דונם הופקעו...". אני בטוח שיש גיאוגרפים שכתבו על-פי התזה הזאת מחקרים שיכולים לוודא בכמה דונמים באמת מדובר.
אבל לא רק בהפקעת אדמות ובהסתה גזענית ופילוג שיטתי של החברה הישראלית עסקינן, אלא גם באפרטהייד: "המטרה העיקרית של גרסת האפרטהייד הישראלית היא לסייע לציונים להמשיך את המדיניות הישנה של המעמד הקולוניאליסטי השליט באנגליה". ובכן, ישראל היא הזיכרון העמום של האימפריאליזם הבריטי. "האם יש סיבות אחרות שיכולות להסביר את כינון האפרטהייד בישראל?" האפרטהייד הישראלי מכוון נגד היהודים הספרדים מצד אחד ונגד הערבים וכלל הגויים מצד שני.
לגבי "הכיבוש", אז עדיין לא היה מדובר באפרטהייד אלא בדיכוי נאצי. הנובליסטית האירית מקגווייר אמרה פעם שהנשק הגרעיני שבידי ישראל הוא כמו מחנות ההשמדה הנאצים. "פלישת חוטפי הגופות" נמשכת.
