מפלגת העבודה ממשיכה לרתוח. השבוע מצאה עצמה בעין הסערה ח"כ
עינת וילף, המכהנת כשלושת רבעי שנה בכנסת ה-18 מאז שהחליפה את
אופיר פינס עם פרישתו. ערב יום הזיכרון לראש הממשלה המנוח,
יצחק רבין, התחוללה סערה בעקבות הצעתה להעתיק את תמונתו ממקומה בחדר סיעת העבודה בכנסת.
לדברי ד"ר וילף, 40, מצעירי הכנסת ודוקטור למדעי המדינה מאוניברסיטת קמברידג', היא לא ציפתה להיות במרכז ההתרחשות התורנית בסיעתה. "התגלגלות הדברים הייתה לגמרי אחרת", היא טוענת. "התבקשתי ע"י ה'ג'רוזלם פוסט' לכתוב מאמר מערכת ליום הזיכרון לרבין. סיפרתי שם על חווייתי האישית, כאשר נכנסתי לראשונה לחדר הסיעה לפני עשרה חודשים והופתעתי מהבדלי הגודל של תמונות רבין ובן-גוריון ואת מיקומן היחסי שם. ולא רק זאת. אם לפרט, הציור של רבין היה צבעוני וגדול, נתון במסגרת מוזהבת וממוקם מעל מקום מושבו של היו"ר ואילו במקום פחות בולט היה תלוי צילום שחור-לבן של בן-גוריון במסגרת אלומיניום פשוטה. בעיניי התמצה בכך סיפור המפלגה ב-15 השנים האחרונות".
מהי המשמעות של העובדה הזו בעינייך? "אין ספק שבחייהם שני האישים היו מנהיגים גדולים של מפלגת העבודה, ששיקפו את רוח העשייה שלה. אבל אחר הרצח רבין שלא בטובתו הפך לסמל של החמצת כל הדברים שהיו יכולים להיות ולא קרו. מאז, המפלגה שקעה באבל והתרכזה בעתיד שנקטע ובתקוות שנגוזו ולא במה שנעשה עד הרצח. זה גרם להתכנסות ולאובדן ביטחון עצמי שפגע בכוחה של המפלגה להנהיג את המדינה".
כפי שנוכחנו לדעת, דברייך עוררו סערה וחברך לסיעה, דניאל בן-סימון, קרא להצעתך "רעיון מביש שמעורר שאט-נפש וחלחלה". עד כדי כך? "בלהט הוויכוחים וחצאי הדברים אני מבינה את התגובה האוטומטית לנושא של קדושת הסמל. אבל אני בהחלט חושבת שהתחדשותה של מפלגת העבודה ויכולתה לחזור לביטחון העצמי שהנהיג את המדינה תלוי בכך שהיא לא תתנתק מרבין האיש ומעשייתו, אלא תתנתק מהעיסוק בעתיד שנלקח מאיתנו בעקבות הרצח".
יש בציבור תחושה, שבן-גוריון, מי שהקים את המדינה וגם עמד שנים רבות בראש מפלגתכם נדחק הצידה מאז 95'. "וזה מה שקורה שבעקבות הרצח. עד אז תוארה עשייתו של רבין כעשייה בן-גוריונית, ברוח מפלגת העבודה. לכן, עלינו להתחבר לימים שלפני ה-4 בנובמבר".
לא נראה לך שהפכנו מאז למעין "מדינת רבין", כשכמעט כל דבר שני נקרא על שמו? "לא ספרתי. אנחנו מנציחים הרבה ראשי-ממשלה. במקום לספור מי הונצח והיכן יש לדון איך אדם הרשה לעצמו להשתמש ברצח כדי לקדם דברים שהאמין בהם וכדי לעצור דברים שהוא לא האמין בהם".
כחברת כנסת, היית מציעה לקבוע אמות-מידה בנושא ההנצחה? "אני נוטה להתייחס בהגבלה למה שלכנסת ראוי להתערב בו. לדעתי, אלה דברים ציבוריים שצריכים להיקבע לפי הרגשה של אנשים כלפיהם".
הצעת להפסיק את נוהג העצרת השנתית לזכרו של רבין? "הצעתי בגלל שהעצרת הלכה לטעמי לכיוון לא טוב, מתבדל, מתכנס, תוך עיסוק חוזר ונשנה בשלום שלא קרה במקום לעסוק בשאלת סמכות והכרעה במדינה ריבונית ציונית. אם המארגנים, כפי שהם הודיעו, שוקלים להפסיק את העצרת, אין בכך בהכרח בהכרח מסר עצוב או דבר רע. אם זה היה תלוי בי, הייתי מציעה עצרת מסוג אחר לחלוטין ביום השנה לרצח, שעוסקת לא בהתרפקות אישית, אלא בשאלה מה המשמעות להיות עם ריבוני ואיך מתמודדים עם אנשים שמרגישים שיש להם סמכות אלוהית שהיא חזקה מסמכות העם הריבוני".
לא היה נכון שלא להזכיר הפסקת מסורת העצרת השנתית כל עוד בני-משפחתו הקרובים, קרי אחותו וילדיו, בחיים? "לא מדובר כאן בעניין אישי ומשפחתי, אלא איך החברה הישראלית כולה מעבדת את מה שקרה".
כשנשבעת אמונים לכנסת וגם התחלת בפעילות בסיעת המפלגה בכנסת, למה נכנסת? "כשהצטרפתי אליה, הסיעה הייתה על סף פילוג. לי היה חשוב מאוד להבהיר שלא אתן את ידי לכך. לא ייתכן שחבר כנסת ייקח מנדט שניתן לו על-ידי הבוחרים למקום אחר. פעלתי כמיטב יכולתי שנפעל כסיעה למרות כל המחלוקות. גם אמרתי לא פעם שאינני מאמינה בתחלופה גבוהה של ראשי מפלגה מאיזושהי תפיסה של הבראתה. יש לנו נטייה משיחית להביא כל פעם יושב-ראש חדש, לקרוא לו משיח ודקה אחרי זה לסקול אותו באבנים ולקרוא לו משיח-שקר. לדעתי, זה לא שירת אותנו בעבר. יש לי מלוא ההערכה לחברי הכנסת ולשרים שרוצים לעמוד בראש המפלגה, אבל נטייתי היא שלא נהיה מפלגה, המתבססת על יותר מדי תחלופות של הנהגתה".
כלומר, את מצפה שברק ימשיך לעמוד בראש מפלגתכם עד תום כהונתו? "הרי נקבעו פריימריז לבעוד שנתיים. אין כל סיבה לבצע עד תחלופה. ראוי שננהג כסיעה ונביע אמון ביושב-ראש שנבחר. גם אם יש פעמים רבות שאיננו מסכימים ואיננו אוהבים, יש חשיבות רבה לאחדות הסיעה".
כל אלה שיוצאים בקולניות חוצץ נגד ברק שוגים? "אני יכולה להבטיח לך שהשנאות, הקנאות והאמירות הקשות כלפי קולגות ויושבי-ראש קיימות בכל המפלגות במידה שווה. השאלה היא עד כמה אתה מחצין את זה. לדעתי, לא היה מזיק לנו אם נדע לשמור יותר על הדברים בתוך הבטן ובתוך הבית. החצנת הוויכוחים הפנימיים איננה בריאה למפלגה".
את מזהה איזושהי פאניקה בעקבות הסקרים שחוזים אפילו ירידה לשישה מנדטים של העבודה בכנסת? "אין ספק שהאנשים לוקחים את זה בצורה קשה. זה לפעמים גורם לאנשים לחפש פתרונות מהירים לנושא, או להיכנס ליאוש שאומר שאין בעד מה. אם אדם פוליטי סבור שדרכו נכונה, עליו לדעת לשים את כל הדברים האלה בצד".
כשאומרים לך שהעבודה פונה יותר ויותר שמאלה, מהי תגובתך? "אני לא רואה את המפלגה פונה שמאלה, אבל לדעתי אחד הוויכוחים שכן צריכים לקרות בה היא היכן אנחנו ממקמים את עצמנו על המפה הפוליטית. האם נהיה כפי שהייתה מפא"י, מפלגת פועלים ציונית מרכזית קלאסית, או הרבה יותר שמאלה מזה. אני בהחלט הייתי רוצה לראות אותנו יותר מפא"י, יותר מייצגת את הציונות הקלאסית, כמפלגה שמוכנה לפשרה, נטועה בסיטואציה הגיאו-פוליטית ונחושה להגן על החזון הציוני".
אם תורשה שאלה אישית, במה מתרכזת פעילותך בכנסת? "אני עוסקת בהצלת החינוך הציבורי במדינת ישראל (ח"כ וילף משמש כיו"ר השדולה למען מעמד המורה בישראל, י.ב.) אל מול הכרסום על-ידי ניסיונות בכיוון של חינוך פרטי. תחום אחר שאני עוסקת בו הוא מעמדה של מדינת ישראל בזירות השונות. כפי שפורסם, פעלתי נגד הריכוזיות במשק והמגמה שהשליטה על הכסף לא תהיה בידי מועטים. בנוסף לכל אלה אני פועלת להתחדשותה של מפלגת העבודה".
לבסוף, פורסם ש"חברייך" הטובים, המתקראים "השמאל הלאומי", שלחו אותך להתפקד במצודת זאב בעקבות דברייך בעניין רבין. את בדרך לשם? (צוחקת) "זה חלק מההתלהמות הכוללת סביב כל בדל כותרת בעיתונים. אני בטוחה שמהרגע שהם קראו את דבריי לעומק, גם הם היו רוצים לראות התייחסות לרוח של עשייה ציונית ולא שקיעה באבל, חוסר עשייה ודיונים על מה שיכול להיות".
בסיכומו של דבר, לא נראה שהפרסומים היום סביבך מפחידים אותך. "אני עומדת מאחורי דבריי ולא בורחת מהעמדות שחשוב לי להביע אותן".
