דין ברק כדין נוני מוזס

תרבות הצביעות השתלטה כמעט על כל חלקה טובה. גם המערכת המשפטית לוקה בה. אלמלא כן, לא הייתה מתחוללת הסערה התורנית בפרשת הפיליפינית, וספק אם עניינם של בני הזוג נילי ואהוד ברק היה מגיע לכותרות הראשיות של אמצעי התקשורת הכתובים והאלקטרוניים. הצביעות מגיעה לשיאים חדשים, כמעט כרגיל, כאשר מדובר בעיתון ידיעות אחרונות, ובמיוחד בעורכו הראשי, ארנון (נוני) מוזס. העובדות הברורות והתובנות בפרשות העוזרות הפיליפיניות - זו של ברק, וזו של מוזס, מובאות להלן: 1) בני הזוג ברק העסיקו עובדת פיליפינית. שניהם אחראים לכך משפטית - גם אהוד ברק וגם רעייתו נילי. למרות זאת, בחרו גורמי החקירה ברשות ההגירה וגורמי התביעה בפרקליטות להתמקד דווקא בנילי ברק, ולהימנע מכל סנקציה נגד אהוד ברק עצמו, משל מדובר באורח לשעה במגדלי אקירוב; 2) היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, החליט בשבוע שעבר לגנוז את תיק החקירה נגד נילי פריאל, בתואנה המצחיקה: העובדת הפיליפינית לא אותרה. השבוע, אחרי שהעיתונאית החרוצה כרמלה מנשה הצליחה לאתר את אותה עובדת ולהביא מדבריה, החליט היועמ"ש לפתוח מחדש את התיק. התנהלותו של וינשטיין מעוררת שאלות קשות, וחשד סביר לפיו מלכתחילה בחר "לחפף" את ההליך ולהימנע מנקיטת צעדים משפטיים נגד בני הזוג ברק; 3) היועמ"ש דחה השבוע את פנייתה של נילי פריאל, שביקשה להטיל עליה קנס מנהלי, כמי שמקובל ונהוג, ולסיים את הפרשה המביכה. והנה, היועץ המצחיק, שקיבל רק לפני שבוע החלטה מגוחכת, יוצא עתה מגדרו כדי להיטהר... 4) יום לאחר מכן חשף העיתון גלובס ידיעה חשובה, לפיה מו"ל ידיעות אחרונות ועורכו הראשי, ארנון מוזס, העסיק עוזרת פיליפינית בביתו בסביון. כנגד מוזס ננקט צעד מינהלי והוא נקנס בסכום של 5,000 ש"ח, כפי שמקובל ונהוג; 5) בני הזוג ברק פעלו באופן מופקר, כאשר העסיקו עובדת זרה בלא היתר רשמי. בכך העמידו בסיכון מיותר את שר הביטחון של מדינת ישראל. מחמת זאת יש לבוא-חשבון עם השר ברק מבחינה ציבורית ומנהלית. על תרבות הצביעות של ידיעות אחרונות, כמעט נלאנו מלכתוב. למרות זאת, נוסיף כאן: אין זה סוד כי העיתון וכתביו ועורכו רודפים, תרתי משמע, את אהוד ברק. לכן הם לא בחלו מהעצמת סיפור העובדת הפיליפינית ולהעלותה לכותרות הראשיות, על-אף החמאה המשוחה על ראשו של ארנון מוזס. למזלם הטוב של בני הזוג ברק, נחשף סודו של מוזס; שהוא עצמו העסיק שלא כדין עובדת פיליפינית ואף חויב בקנס מינהלי. הנה כי-כן: מוזס, כמו בני הזוג ברק, ביצע עבירה ועתה הוא בחזקת עבריין קטן. יודגש: גורמי האכיפה והתביעה נוהגים, בעבירות מסוג אלה, להטיל קנס מינהלי. וכך נעשה בעניינו של מוזס. מבחינה זו הוא בלבד לא הופלה לטובה. מאידך, מוזס הופלה לטובה בכך שעניינו לא הובא לתקשורת, באופן יזום, על-ידי רשות ההגירה כפי שנוהגים אנשיה ברגיל.

עתה עומדת השאלה הפשוטה בפני היועמ"ש וינשטיין: מדוע מה שטוב ונכון וצודק ונוהג בענייני של ארנון מוזס, לא יכול להוות פתרון טוב ונכון וצודק ונוהג בעניינים של בני הזוג ברק? האם היועמ"ש אינו מחויב לקיום החוק ולאיכפתו באופן שיוויוני?