סיפורים ממחדר הטיפולים: " באתי אלייך כדי שתתקני אותי"
"מידי יום פונים אלי הורים שחשים חסרי אונים מול מערכת החינוך שממטירה עליהם "עידכונים" על מצבו של ילדם דרך האבחונים שהם צריכים לעבור ועוד. מה שמפתיע שרוב ההורים גם לאחר שיחה עם היועצת אינם מבינים מה בדיוק הבעיה האמיתית, או מה ההבדל בין אבחון אחד למשנהו". מסבירה מיכל שפר מיכאלי מנ"כלית מרכז עיגולים של שמחה לטיפול ואבחון בעיות קשב וריכוז.
כששאלתי את אימו של רועי (שם בדוי) בפגישת ההיכרות שלנו מה היא מרגישה, היא ענתה: "אני עצובה ומתוסכלת, אני כועסת עליו מאד וגם על עצמי שאני לא יכולה לעזור לו". כששאלתי את אביו מה הוא מרגיש, הוא ענה: "כואב לי עליו, אני מרחם עליו, מרגיש מתוסכל והכי חמור אני חושב שאין תקווה". הסיבות שבגללן פנו אליי היו: קשיי התנהגות (התפרצויות זעם), תנועתיות יתר ודיסלקציה (קשיי קריאה) של רועי בנם.
את רועי בן ה-8 פגשתי עוד באותו שבוע. ילד מדהים ביופיו עם עינים גדולות ועצובות. שאלתי אותו מדוע לדעתו הוא הגיע אלי והוא ענה: "כדי שתתקני אותי, משהו אצלי כנראה מקולקל, יש לי רעש של מכוניות מתנגשות בתוך הראש, כולם כועסים עלי ומענישים אותי, אני לא רוצה ללמוד אצלך כלום, לא רוצה שיעורים, אני לא יודע כלום, אני עייף ורוצה לישון!" ומיד הרכין את ראשו על השולחן והכריז - "עכשיו אני ישן אז אני לא יכול ללמוד!"
אמרתי לו בשקט, כדי לא "להעיר אותו" ש"אני לא מורה, ואין אצלי שיעורים ומה שאני מחפשת ורוצה לגלות זה במה אתה מצטיין".
הוא התעורר באותו רגע ואמר:"אה, נרגעתי".
"לילדים שמתמודדים עם בעיות קשב וריכוז יש יכולת מדהימה לברוח ממצבים שדורשים מהם התמודדות עם עומס רגשי/קוגניטיבי, הם ימצאו את הדרך להתחמק מסיטואציות "שמאיימות עליהם" - שינה או הינתקות היא אחת מהן". מסבירה מיכל שפר מיכאלי.
מצאתי לנכון להסביר לו מדוע הוא אצלי, ואיך אני יכולה לתמוך בו, להראות לכולם את החזקות שלו. כבר במפגש הראשון עשינו חוזה, מה מותר ומה אסור. בפגישות הראשונות רועי בדק את הגבולות ומשך אותן עד כמה שניתן, הופתעתי לגלות עד כמה הוא מחכה לעונש או צעקות וכשזה לא הגיע הוא שאל אותי "למה את לא מענישה אותי"?
לאט לאט רועי החל להיפתח, סיפר לי עד כמה הוא חזק ומשתמש בכוח שלו להרתיע את כולם, ידע לספר כיצד הוא מתחמק מדברים שהוא לא מעוניין לבצע, איך הוא יודע "לסובב את כולם", איך הוא "מארגן בכי" כדי שיוותרו לו, איך הוא משיג מההורים שלו מה שהוא רוצה.
באבחון המוטורי שנעשה נתגלו קשיים מוטורים נרחבים הכוללים מוטוריקה גסה - מערכת הצלבה, שגרמו לו להיות מסורבל, והקשו עליו לשחק משחקי כדור בהפסקות ועוד, קשיים במוטוריקה העדינה שהשפיעו על הכתיבה שלו, תפקוד לקוי של שרירי גלגל העין - שהשפיעו על יכולת הקריאה שלו, קושי לשלב נשימה מודעת ועוד.
חוסר היעילות התפקודית של המערכות וקושי לתאם בניהם גרמו לעומס אדיר. בכול מטלה מתבקשת רועי עצר את נשימתו, רמת המתח בגופו הייתה גבוהה מאוד, חוסר החמצן במוח ובגוף גורמים לצורך להשיב את הכמות הנדרשת והוא עשה זאת בגדול הוא היה חייב לפרוק את המתח על-ידי תנועה, ופטפוט לא מבוקר, נגרר לאלימות, בכיינות ולמעשה לא היה זמין לתהליכי למידה.
בביה"ס כינו אותו עצלן, בכיין, טיפש ועוד הרבה "ברכות", בבית עם כל האהבה העצומה של הוריו הוא שמע הרבה הערות שלא נתנו לו סיכוי להתקדם. אז הוא נכנס לתפקיד של הילד הרע ובזה הוא הרגיש שהוא חייב ויכול להצטיין סוף סוף.
המטרה העיקרית שלי בטיפול הייתה להשיב לו את שמחת החיים בדרך זו או אחרת, לאזן אותו ולהחזיר לו את הביטחון העצמי. לא לתקן, לשנות או להפוך אותו לילד אחר.
במקביל לטיפול הוריו קיבלו הדרכה, כיצד מומלץ להתנהל איתו בבית. בין השאר המלצתי להפסיק עם העונשים ולהחליפם בגבולות ולחילופין להפסיק עם המתנות המוגזמות. שילבנו תוכנית חיזוקים מובנית ומותאמת לבית.
החלק הקשה ביותר להורים הוא לקחת אחריות ולצאת מהרחמים העצמים, רגשי האשמה ולשנות דפוסים ישנים.
במפגשים הראשונים רועי היה מכה על שק אגרוף במשך 10 דקות ללא הפסקה, הוא היה פורק את המתח, נרגע לכמה רגעים לפעמים נרדם לכמה דקות ואז אפשר היה לדבר על תוכנית העבודה שלו.
בסוף כל מפגש הייתי מציעה לו מדבקה, והוא היה מסרב, הוא רצה אופנים, משחק מחשב, משחקי קופסא, לזה הוא היה רגיל. ואני בשלי רק מדבקה, רציתי שהוא "יעבוד קשה" כדי לזכות בה, כדי שילמד להעריך את עצמו.
שיתוף הפעולה בינינו התחזק. הוא רכש את אמוני ואני את אמונו, המוטיבציה שלו עלתה, הוא החל להשתפר בכל התפקודים, הוא החל לתרגל בבית, וחיזק את עצמו משבוע לשבוע. שליטה במיומנויות הגוף הביאה לשליטה בגוף, ברגש ובחשיבה. הדחפים האימפולסיביים התאזנו, הבכיינות נפסקה, והוא היה שקט מבפנים.
בעיית הקריאה הסתיימה במהרה, הוא לא היה טיפש או עצלן הוא פשוט לא יכול היה לקרוא. תרגלנו ושיפרנו את היכולת התפקודית שלו- הוא לא התעייף יותר בקריאה, העניים לא דמעו לו, הוא הצליח להתמקד, ובסוף נהנה מקריאה בספר.
לאט לאט רועי החל לקבל מדבקות חיזוק גם בביה"ס, הוא נראה יותר רגוע, התנהל על-פי סדר יום קבוע, המריבות בבית נחלשו, להורים היה זמן פנוי להיות איתו באמת.
בסוף התהליך כששאלתי אותו "מה גרם לשינוי בהתנהגות?" הוא ענה: "זה כבר לא משתלם לי".
"רועי עבר אבחון מוטורי ואבחון כירולוגי פסיכו דיאגנוסטי. אבחון מוטורי מאפשר לאבחן את מערך התפקודי של הילד ולהבין מהיכן מגיעים הקשיים כמו קשיי קריאה. אבחון כירולוגי אפשר במקרה זה להבין את מערך הכוחות שלו, כיצד להגיע אליו, למה הוא זקוק, "הבנתי על יחסיו עם הסביבה,על חוסר המוטיבציה שלו, ועל הצורך שלו ליצור מצבי לחץ. השילוב בין הגישה השכלתנית, מדעית לגישה הרגשית אפשר לי להגיע אל ליבו ומשם גם לתודעה", מסבירה מיכל שפר מיכאלי.
לפני שהגיע רועי למרכז עיגולים של שמחה הוא עבר אבחון בבית חולים מוכר. להוריו נמסר שהוא סובל ADHD ונוירולוג המליץ על שימוש ברטלין. הרטלין יצר תופעות לוואי קשות כמו "תיקים" וכאבי בטן ולכן הופסק השימוש בו במידי. קשיי קריאה וכתיבה עם שגיאות כתיב נחשבים ללקויות למידה. ביה"ס התייחס אליו בצורה הזו. רועי לא קיבל עזרה בביה"ס בצורה רשמית, ושהיה ניסיון לתת לו עזרה הוא לא שיתף פעולה.
כאשר ילד מאובחן כסובל מ-ADD או מ-ADHd יש לברר מה מקור הבעיה, (האם זה אורגני, רגשי, מוטורי, רגישות יתר בחושים) ולטפל בהתאם. אבחון במקור הבעיה הוא הפתרון האולטימטיבי.
"מניסיוני, קשיים רבים נובעים מקושי תפקודי לקוי שגורם לתופעות התנהגותיות שמאפיינות היפראקטיביות או קשיי קשב והבסיס הוא לא אורגני, לכן טיפול תרופתי לא יכול להעלים את הבעיה אלא רק להרדים אותה במקרה הטוב". עבודה גופנית מאתרת ומתקנת את הליקוי, גורמת לילד לסמוך על עצמו ולא על גורם חיצוני ובכך היא מעלה את ביטחונו העצמי, המוטיבציה, והיכולת התפקודית. מסכמת מיכל שפר מיכאלי, מנכ"לית מרכז עיגולים של שמחה לאבחון וטיפול בהפרעות קשב, ריכוז וקשיי למידה.
