הסדרה 'חיים אחרים', שבמרכזה תלמיד ישיבת הסדר המפרכס בין עתיד מזהיר הצפוי לו בישיבה ובין משיכתו למחול מודרני, מתחנפת גם לחילונים וגם לדתיים - ומצליחה להעליב את שניהם בפשטנות המסרים שלה: החילוני מקבל אישור שחיי הדת הם צינוק לנפש, והדתי מקבל אישור שחריגה מגבולות ההלכה עלולה להוביל לגירוש מגן-העדן של האמונה-ספֵרה. כל אדם מעניין הוא תאונת התנגשות בין דחפים. המלט מתלבט בין יפעתו הטרגית של ה'להיות' לבין הניצחון הריק של ה'לא להיות'; קפקא נע בין יצר חיים חלוש ליצר התחפרות במאורת הכתיבה; תומאס מאן טלטל את גיבוריו בין רציו לארוס; ועושה הנפלאות מלובלין עורג לחיים ישרי-דרך ומכור לריגושי העולם התחתון. נפש שקונפליקט רציני לא בוער בה, לא תפיק ניצוצות (וההוכחה לכך היא הומר סימפסון, שהדילמה היחידה שלו היא אם לשתות בירה לפני המשמרת בכור הגרעיני או במהלכה). גיבור 'חיים אחרים' מצליח להפיק את הניצוצות הללו, תוצאת החיכוך בין הבלתי נאות לבלתי נמנע. יקיר (עוז זהבי), חביבו של הר"מ, מנהל אפוא חיים כפולים - לומד גמרא ובמקביל לומד מחול מיוזע וחושני, הכרוך בעבירה על איסור הנגיעה. קל לנחש כי תלמיד הישיבה ירקוד כל הדרך אל חיים חילוניים. ועד אז, זהבי מלהטט בין העולמות במיומנות משחק משכנעת, אך הסדרה נופלת בין שני העולמות: הקטעים שבהם זהבי חובש את ספסלי הגמרא רפרפניים מדי, כמו כדי לא לייגע את הצופה החילוני, וגם קטעי הריקוד קצרים מדי, כמו כדי לא לעצבן את הצופה הדתי. אך בעייתי מכך הוא המסר העולה מהסדרה: יהדות היא מכשלה בדרך למימוש עצמי - מסר המבטא פחד מהדתיות. אך במסר זה, פשטני ככל שיהיה, יש גרעין של אמת. ייתכן כי היהדות אכן סובלת ממחסור במתרגמים שלה לעת החדשה ובמפריחי ספקות כמו ר' נחמן מברסלב, שהיה מיוסר - כן האמין, לא האמין. כמו כל דמות בעלת שיעור-קומה רוחני, לא הכול היה אצלו "כזה ראה וקדש". חבל שעוז זהבי ייאלץ להוריד את הכיפה רק משום שהוא רקדן נפלא. והלוא רק לפני מאה שנה בני עקיבא עוד רקדו יחד. זאת ועוד: כאשר תשוקה אינה גחמה חולפת, אלא היא חלק מנשמתו של האדם - האם ניתן לדבר עליה במונחים של חטא? והלוא הנשמה היא ניצוץ האלוהי. אך 'חיים אחרים' אינה מובילה לפתרון רוחני של 'הכלת החטא', אלא לנתק מחיי הדת, פתרון שהוא גם פוטוגני יותר וגם מרַצה את החילוני השטחי והדתי השטחי כאחד. ואגב שטחיות, ההתפקרות של עוז זהבי אינה תהליך נפשי עוצמתי, אלא התפלקות נסיבתית. הוא אינו משכיל, מתנגד או חסיד, אלא סתם חתיך המגשים את ייעודו ככזה - ובכך קולע להפליא לרוחו של ערוץ 2. השורה התחתונה היא ש'חיים אחרים' קובעת: יהדות כרוכה בכיבוי הלב. זה טוב לסדרת דרמה בערוץ 2 (שהיא, בסך הכול, בידור מהנה למדי), אך בחיים האמיתיים מותר לזכור את מנדלי מו"ס, שנתן קצת יותר לגיטימציה לנפש מסוכסכת. "היהודי כולו אינו אלא דבר והיפוכו", הבין האיש החכם הזה.