"מאסטר שף", כמו כל תוכנית ריאליטי, לא באמת עוסקת בנושא המוכרז שלה, כלומר אוכל. "מאסטר שף" חייבת לספר תמיד סיפור אחד. סיפור של משבר. אייל שני מרבה לשחות במהלך התוכנית במטאפורות לימינאליות, על הקו המתגלגל שבין מתוק למלוח, על הרגע העדין שבין עגבנייה לבצל; אבל בסופו של דבר, מעברים רכים הם לא חומר טלוויזיוני פריך. מה שצריך כאן הוא משבר, התנגשות, קרייסיס.
שבירת רוחם של אנשים שעד לא מזמן לא ידענו על קיומם היא עניין הכרחי בדרך לכפיית תחושת הזדהות על הצופים. זו הסיבה הסבירה היחידה לכך שאוסף אנשים מבוגרים (אינה, סמדי, מוריה, אביבה, אדי) בכו אתמול על המסך בגין מאפה מלוח. במקרים מסוג זה, זרם התודעה של הצופה האופטימלי אמור להישמע בערך כך: "הי, הוא בוכה כי הוא חושב שהוא כישלון. מעניין, גם אני בוכה לפעמים כשאני חושב שאני כישלון. גאד דאמיט, אנחנו כל-כך דומים! אני חושב ש, כן, אני חושב שאני אוהב אותו. איפה מסמסים בתוכנית הזאת??".
אבל המשבר איננו רק הרגע הטלוויזיוני שבו דמעות זולגות ומוזיקה של אסטרונאוטים נשמעת ברקע. המשבר האמיתי, העמוק, שחווים המשתתפים בתוכנית "מאסטר שף", הוא משבר זהות. באופן מאוד עכשווי, ולא בלי קשר להשראתו של אייל שני, נוהגים המתמודדים בתוכנית להאניש את המזון שהם מבשלים (למשל: "בצקים זה אני", סמדי. או בגרסת המקור: "הפטריות לא יכעסו אם תהיה בטטה בתוכן?", אייל שני). הם הפבלובה, והפבלובה מתחילה בתוכם.
אבל אם האוכל שלי הוא אני, מה אני כשהאוכל שלי נכשל? נכון, אני עדיין אני. האוכל שלי כבר לא. כך למשל: "אני מרגישה שאני עושה משהו שהוא לא אני" (אינה, מכינה מאפים), "לא, זה לא אני" (סמדי, על מאפה מלוח), וגם "זה לא המנות של אדי" (אדי, על מנות של אדי). אני לא נכשל כשהאוכל שלי נכשל, כי כשהאוכל שלי נכשל אני מנתק איתו מגע. אלה גבולות ההומניזם של המטבח החדש.
מודח השבוע עם נשיקה של אייל שני על הכתף, אדי הולך הביתה. זה לא נורא, כי הוא לא באמת הפסיד - המנות של אדי, כאמור, לא היו המנות של אדי. מי שבמצב חמור ממנו הוא, שוב,
רפי אדר, שבילה את רוב הפרק בצעידה מדודה בין מנות ועטיית הבעות פנים מגוחכות, בעודו נוהם משפטים מרכזיים כמו "בבולונז של אייל שני יש עלי דפנה", או "בבולונז של אייל שני אין אפונה" (אגב, האם היה קריטי להזכיר בכל משפט שהבולונז הוא של אייל שני? האם מופיע בו מרכיב סודי בשם אמנזיה?).
לכאורה, הפדיחה שלו; אבל מי שערך את הפרק הזה, וכנראה יערוך עוד מהפרקים הבאים, יכול היה לחסוך את מצעד האיוולת הזה, גם ממנו וגם מאיתנו. הוצאתם אותו מספיק מגוחך בוואלה ברנז'ה.
