שכיחותה של מחלת הסוכרת מסוג 1 (סוכרת נעורים) עולה בשנים האחרונות כאשר הסיבות לכך אינן לגמרי ברורות. למעשה, 10% מכל מקרי הסוכרת הם חולים המתמודדים עם סוכרת נעורים. גם גיל המחלה עבר שינוי, וידוע כי מספר מקרי הסוכרת החדשים המתגלים אצל אנשים צעירים עד גיל 19, זהה כמעט למספר מקרי הסוכרת המתגלים בגילאים יותר מאוחרים, מעל גיל עשרים.
שינויים באפידימיולגיה של הסוכרת ברור היום כי בעקבות העלייה בתוחלת החיים, רוב חולי סוכרת נעורים הינם מבוגרים מעל גיל עשרים. לכן לא מדובר במחלה הקיימת אך ורק בגילאים צעירים, אלא גם מבוגרים אשר לכאורה יכולים לטפל בעצמם. השינוי שחל באפידמיולוגיה של סוכרת נעורים גורם לכך שרוב החולים הם כאלה המטפלים בעצמם ואינם נזקקים לעזרה מהורים או מטפלים שינהלו את הטיפול בסוכרת. על כן מפתיע (או שלא) שלמעשה גם בשנים האחרונות חולי סוכרת נעורים (אשר רבים מהם מעל גיל 18) אינם מגיעים לערך הרצוי של A1c הנמוך מ-7. על-פי תוכנית מדדי האיכות המתפרסמת מידי מספר שנים, לאחוז ניכר מחולי הסוכרת ערך A1C גדול מ-7. כלומר רובם אינם מאוזנים! גם בגילאים יותר מאוחרים, 25 עד 34, רובם עדיין עם ערכי A1C מעל 7.
מדוע אם כן, סוכרתיים אינם מגיעים לאיזון? והאם הטכנולוגיה הקיימת יכולה לספק מענה שיאפשר ליותר סוכרתיים להגיע בבטחה לאיזון המיוחל?
לסוכרת לא מאוזנת מספר גורמים: 1. הטיפול בסוכרת איננו פשוט, הוא משתנה מידי יום, מידי שעה, מידי תקופה ועונה, והוא דורש מהמטופל להכיר את המחלה, את דרכי הטיפול והצלחת הטיפול תלויה רבות בתובנות המטופל.
2. על-מנת להיות מאוזנים, נדרש מהמטופלים לאבד מהספונטניות של החיים, כלומר הרבה דברים שהם מובנים מאליהם ללא סוכרתיים דורשים מהסוכרתיים מידה רבה של מחשבה תחילה, לדוגמה בזמן ארוחות, בזמן ארוחות ביניים, בזמן פעילות גופנית וכיוצ"ב. כיום משתדלים שלא יהיו כמעט מגבלות על חולה הסוכרת בשגרת חייו. הדרישה להיענות למצבים קיצוניים, כמו ספורט קיצוני וכיוצא בזה, דורשת מיומנות רבה.
3. הטיפול עצמו. הואיל ומחלת הסוכרת נגרמת עקב היעדר אינסולין בייצור עצמוני בלבלב, יש צורך באינסולין ממקור חיצוני המוזרק לגוף בצורה שאינה פיזיולוגית. במקום שהאינסולין יגיע ישירות לכבד מהלבלב, האינסולין מגיע ישירות לדם הפריפרי ואח"כ לכבד ולכך יש השלכות שונות. בנוסף גם מנגנוני הבקרה על רמות הגלוקוז אינן תקינות אצל חולה הסוכרת. כך שסוכרתי אינו מוגן ממצבים שבהם רמת הגלוקוז יורדת מתחת לרמה התקינה (היפוגליקמיה) וגורמת לתשישות, אי נוחות, סחרחורת, ואף למצב של איבוד הכרה, פרכוסים ומוות.
לסיכום יש צורך להתאים את הטיפול לתנאים המשתנים של שגרת חיי החולה, ומאידך, לאפשר טיפול יעיל תוך הימנעות מהיפוגליקמיה ככל שאפשר. הטיפול בזריקות אינסולין עם התפיסה של מספר זריקות ביום בהתאם לארוחות המשתנות אומנם עונה במקצת על היכולת להיענות לרצון של החולה לחיים ספונטניים ככל שאפשר, אך עדיין שיטת טיפול זו סובלת ממגבלות של חוסר דיוק ושל היפוגליקמיה. השאלה אם כן, האם בטכנולוגית המשאבות של היום אנו מוצאים פתרונות לשתי בעיות אלה?
חדשנות בתחום משאבות אינסולין: משאבות האינסולין עברו שינויים רבים מתחילת שימושן הקליני מזה למעלה משלושים שנה. השינויים והשיפורים הם בתחום המזעור, התכנות והאביזרים המתכלים.
מזעור המשאבות: מבחינת גודל, המשאבות המודרניות נעות בסדרי גודל של 5X8 ס"מ, כאשר חלק ניכר מהגודל מוכתב על-ידי נפח האינסולין.
תוכנות: בתוכנת המשאבות קיימים שיפורים בתחום העזרה בהחלטה על הטיפול, כמו לדוגמה מחשבוני בולוס, המחשבים עבור החולה את מינוני האינסולין הנדרשים לארוחות. בנוסף קיימות תוכנות הזוכרות את פעילות המשאבה כך כאשר פורקים את הנתונים למחשב במרפאה או בבית החולה, ניתן לפענח את התנהלות ערכי הסוכר, התנהגות הסוכרתי, ולהתאים ולשנות את תוכנית האינסולין בהתאם.
יש לציין כי בשנים האחרונות פורסמו מחקרים המראים כי לשימוש במחשבוני הבולוס האלה יש יתרון באיזון הסוכרת. התכונות והתוכנות של משאבות האינסולין מאפשרות התאמת הטיפול לתנאים המשתנים של חיי החולה.
טכנולוגיית הסנסורים: בשנה האחרונה אנחנו עדים לפריצות דרך בתחום השימוש בסנסורים לקריאת סוכר רציפה, הנובעות גם מפיתוח סנסורים מדויקים יותר וגם מפיתוח תוכנות המאפשרות חיבור משאבות אינסולין לסנסורים וקבלת החלטות הקשורות לרמת הגלוקוז המוצגת באופן רציף בזמן אמת. מדטרוניק פיתחה משאבה בעלת יכולת שילוב עם סנסור לקריאת סוכר רציפה, ה"פארדיים Veo". מספר מחקרים פורצי דרך הוכיחו כי השימוש בסנסורים מאפשר להשיג את אותו חזון של שיפור ברמות הגלוקוז, הפחתת תנודתיות הגלוקוז, וזאת ללא עליה ברמות ערכי הגלוקוז הנמוכים וההיפוגליקמיות. עבודות חדשות הראו כי בהשוואה למשאבות אינסולין רגילות, ובוודאי בהשוואה לטיפול בזריקות, משאבות משולבות סנסורים הראו שיפור באיזון. ההישגים הללו אשר נצפו בקרב המשתמשים במשאבות "פארדיים" משולבות סנסור לקריאת סוכר רציפה נצפו בכל הגילאים. השיפור באיזון הסוכרת הלך וגדל בקרב אותם מטופלים שהשתמשו באופן קבוע בסנסורים (למעלה מ 70% מהזמן). מחקרים אלה מהווים ביסוס מדעי לשימוש בסנסורים, הווה אומר, הסנסורים לקריאת סוכר רציפה מהווים נדבך חשוב בהשגת המטרות של האיזון בסוכרת.
הגיבוי המחקרי וסגירת המעגל לקראת לבלב מלאכותי נשאלת השאלה האם בעקבות השיפור הטכנולוגי במשאבות האינסולין מצד אחד, והגברת הדיוק של הסנסורים מצד שני, לא ניתן להשתמש בנתונים הרציפים של ערכי הגלוקוז על-מנת לגרום לאוטומציה של הזלפת האינסולין ובכך להגיע ליעד של לבלב מלאכותי. כאן הדרך עדיין רחוקה, אך צעדים ראשונים בכיוון קרו השנה עם האישור להשתמש במשאבות אשר מפסיקות את הזלפת האינסולין במידה וערכי הגלוקוז יורדים מתחת לסף הקבוע. למשאבת אינסולין "פארדיים Veo" של מדטרוניק מנגנון אוטומטי המפסיק הזלפת האינסולין במקרה של ירידה חדה ומסוכנת של ערכי הסוכר. כאשר רמת הגלוקוז של חולה הסוכרת המטופל במשאבת "פארדיים Veo" יחד עם סנסור לקריאת סוכר רציפה, יורדת מתחת לגבול הנמוך, המשאבה מתריעה על-ידי אזעקה ובמידה והמטופל לא מגיב לאזעקה זו על-ידי העלאת רמת הסוכר(בעזרת טבליות גלוקוז או נוזלי גלוקוז) ,המשאבה מפסיקה אוטומטית את פעילותה למשך כשעתיים על-מנת למנוע היפוגליקמיה. פיתוח זה עשוי להוביל בשנים הקרובות להמשך ההתקדמות לקראת אוטומציה מלאה של הזלפת האינסולין.
שנת 2010 מהווה שנה שבה אנו כבר לא משערים או עובדים על-פי תחושה כי הטכנולוגיה משפרת את תנאי האיזון של חולי הסוכרת, אלא כיום אנו מבססים את המלצותינו על סמך עבודות קליניות ראויות, המורות את הדרך ואת התוצאה של הטיפול בטכנולוגיות מתקדמות אלו באיזון הסוכרת בקרב החולים.
תקוותנו היא כי טכנולוגיה זו תהיה נגישה לרבים מהחולים, הן מבחינה כלכלית והן החינוכית על-מנת להרחיב את מעגל המשתמשים בקרב חולי סוכרת נעורים.
הישגים אלה יובילו להפחתה נוספת בסיבוכים ארוכי הטווח כתוצאה ממחלת הסוכרת. השימוש הגובר בטכנולוגיות המתקדמות בשנים האחרונות, כבר הראה תוצאות של שיפור בתוחלת החיים של חולים וצמצום בסיבוכי הסוכרת.
