באיזשהו שלב נהג מונית עשה בשבילי את העבודה המלוכלכת. הוא עצר את שצף הדיבור של מיה דגן ואמר לה: "את לא סותמת את הפה, הגענו לפני שש דקות". אם לדייק, הגענו לפני 27. כמעט חצי שעה עברה מתחילת הפרק של "מתלהבת" ודגן באמת לא סתמה את הפה.
אין לי בעיה עם סדרות דרמה או קומדיה מבוססות להג. "הבית הלבן" ו"סיינפלד" עשו מזה קריירה יפה. אבל ב"מתלהבת" אין מספיק דרמה או קומדיה. בדקות הראשונות של הפרק מופיעה קריינות של דגן. כמו הבלשים בסרטי פילם נואר, היא מקריאה בקול רם את מחשבותיה. ההבדל הוא שהם גם עצרו לנשום. הקריינות תפקידה לחפות על היעדר מעשים או דיאלוגים משמעותיים והסדרה רצופה בתעלולים כאלה.
מאוחר יותר למשל מופיעים קטעי אנימציה יפים שממחיזים את זכרונות הילדות של דגן. בהמשך גם מגיע קטע פנטזיה שמראה את דגן ובן זוגה בגיל מבוגר יותר עם ילדים באוטו. הקפיצות בין העבר לעתיד לא מצליחות להסתיר את העובדה שאין לסדרה הזאת הווה. דגן עצמה דווקא יוצאת אנושית ומתוקה ב"מתלהבת". אמיתית מאוד, כמעט נטולת פוזה ורחוקה מאוד מזכרונות הבלהות של העונה הראשונה של "מועדון לילה".
נדמה לי שהתהליכים הפנימיים של דגן, המחשבות וההתחבטויות שלה, הן המהות של הסדרה. אבל לא הרגשתי שבאמת חדרתי לה לתוך הראש או שמצאתי שם משהו מעניין להיאחז בו. בכל מקרה שיחה קריקטורית שלה עם אקטיביסטית למען זכויות בעלי חיים שרוצה להעניק זכות בחירה לעכברים (הבנתם? זה מצחיק כי זה מוגזם), היא לא דרך מחוכמת להכניס אותי אל תוך העלילה או אל המוח הדגני.
בסוף הפרק מסכמת מיה דגן את קורותיה באותו יום: "גנבתי חולצה מזארה, תפסו אותי, עצרו אותי, ההורים שלי באו לקחת אותי מהתחנת משטרה, ברחתי להם מהאוטו, הייתי במעבדת עכברושים בדירה בפלורנטין". הופה! כן קרה משהו בפרק הזה. לא סתם קרה, קרה מספיק בשביל קומדיית מתח באורך מלא.
אז איפה היינו כשכל זה קרה? איפה מיה דגן היתה? כן, אני זוכר במעומעם את כל ההתרחשויות האלה אבל לא באמת חוויתי אותן. הן עברו לידי. כמו לראות צילום דהוי של רכבת הרים בלונה פארק במקום לעלות על הקרון ולצרוח כמו משוגע. אם היו מחברים את הלב שלי למוניטור קרדיולוגי היה מתקבל קו שטוח ומונוטוני במשך 30 דקות. לא כי הסדרה נורא משעממת אבל משום שהיא לא מצליחה לתרגם את ההתרחשויות המעניינות שבה לחוויה מרגשת.
ואם כמו שאני חושד, עלילות דגן באותו לילה הן באמת רק תפאורה ללבטים שלה בנושאי גיל, משפחה, התחייבות, מקובלות חברתית ועוד, אז משהו פה התפספס. לא נשאבתי פנימה.
