עוברים להודעה רשמית מה-30 באוקטובר 33'. לפיה, הוד מעלתו החליט לקצר את הטקס הרשמי של פתיחת הנמל, שמראשיתו היה מהגדולים במזרח התיכון, בעקבות מהומות-דמים ביפו. איזו התחשבות, כשליד הודעה זו מתנוססת ההכרזה לאמר: "אינני אנטישמי ואינני אנטי-ערבי, אני פשוט פרו-בריטי". על החתום ריימונד אוסוולד קאפארטה, מפקד משטרת חיפה, הזכור לשמצה עקב יחסו העוין כלפי היישוב היהודי. בקיר המרכזי של הקומה הראשונה מתנוסס צילום גדול מידות של שוטרי משטרת המנדט, בריטים וערבים, עומדים דום בלווייתו של המשנה למפקד המשטרה בחיפה שמצא את מותו במאורעות 36'. אופנוע "מאצ'לס", בדיוק כמו אלה שמאחוריהם ניצבים אחדים מהשוטרים, מוצג במלוא תפארתו לפני הצילום. האופנוע, שהמשיך לנוע בכבישי ישראל עד לפני שנים אחדות, נתרם על-ידי אספן שסגר דרכו מעגל מסוים. אביו, איש לח"י, היה קשור לחטיפת הסרג'נטים הבריטים. 1938. צילום שכולו אש ותמרות-עשן תוך כדי פינוי בתי יהודים בעיצומם של המאורעות. ובהמשך עוברים לראשית מלחמת העולם השנייה. חיפה מופצצת מהאוויר על-ידי האיטלקים. וצילומים מאלבום שהוציאו הצלמות האחיות החיפאיות שרלוטה וגרדה מאייר במאי 45' לציון יום הניצחון בתום המלחמה. וממש ליד מצילומי מלחמה אחרת, שניהלו גם בחיפה לוחמי אצ"ל ולח"י נגד הכובש הבריטי. צילומים אלה ורבים העביר לתערוכה האספן ד"ר ירמיהו רימון, שלדברי ענבר-לקס ברשותו אוסף צילומים מדהים מהימים שבטרם מדינה. בין המוצגים בוויטרינות שלל חרבות שנשאו חיילי החילות השונים של הצבא הבריטי ארץ-ישראל. אקדח "ובלי". רימון "מילס". מנות-קרב שמעולם לא נפתחו. וגם מעין "תצוגת-אופנה" של החייל בעידן הבריטי, כולל מכנסי חקי קצרים, חותלות מגושמות. נעליים גבוהות. שלל קסדות. וגם סרט תיעודי של אריך ברוק, המראה את חיפה ב-1934. וגם חיילים בריטים חמושים באלות על משאית ברחוב; גפיר חבוש בכבוע "קולפק"; פטרול של שוטר עם מלחים בעיר התחתית בתקופת המאורעות ומסדר צבאי חגיגי בכיכר פלומר ביום הכתרתו של מלך בריטניה, ג'ורג' החמישי. בקומה השנייה מוקדשת התצוגה בכל חדר לנושא אחר. בראשון - עדות ליחסי יהודים-ערבים. מפתיע לפגוש בו תדפיס עברי של העיתון הערבי "השופר". אחד, חסאן אבו-הודה, פונה בו-זמנית לאנשי השלטון הבריטי, לבני עמו וגם ליהודים, ומכריז ב-1922 "יד ביד נלך", גם מדבר על "עזרה הדדית מדינית-כלכלית". ב"חדר המוניציפלי" מובלט חלקו של חסן שוקרי, מי שהיה ראש עיריית חיפה בתקופת מלחמת העולם הראשונה ובהמשך כיהן עד סמוך למותו ב-1940. מסתבר שלא במקרה גם היום נושא את שמו הרחוב שבו נמצא בניין עיריית חיפה שנחנך ב-1942. שוקרי, הכניס באופן רשמי את השפה העברית למינהל העירוני, תמך בעקביות בפעילות היהודית והציונית בארץ-ישראל, התנגד בתוקף לשביתה הכללית בתקופת מאורעות 36' ולא פעם כמעט שילם בחייו בנסיונות התנקשות בו עקב העמדות העצמאיות שהפגין. הוא פעל בשיתוף-פעולה הדוק עם סגנו, שבתי לוי, מי שהחליפו וכיהן בראשות העיר חיפה בשנות ה-40. בתחום החינוך הייתה הפרדה בין יהודים וערבים. יש צילומים ותעודות מבית הספר משני הצדדים. מסדרי הבוקר, אגב, דומים. מקום של כבוד מוקדש ל"בית הספר הריאלי". אם יחסר לכם כאן דיוקנו של מנהלו האגדי של המוסד, ד"ר ארתור בירם, הסירו דאגה לבכם. דרור-לקס מבטיחה שבעתיד הקרוב הוא יככב בתערוכה אחרת. פריט מעניין הוא דף ובו הוראות דיבור בעברית. אל תאמר עזוב אותי, אמור הנח לי. אל תאמר זה כלום, אמור זה לא כלום... ב"חדר התיירותי" יש אות ועדות לקזינו בת-גלים, מבנה ייחודי, צמוד לבריכת-שחייה אולימפית, שהיה מוסד ידוע בחיי הלילה בחיפה של פעם, אבל לא נערכו בו הימורים. כאן בולט חלקם של בתי המלון והפנסיונים הן בצד היהודי, הן בצד הערבי של העיר. למשל, בעלי "בית ויינברג", מבטיח "פנסיון ממדרגה ראשונה, אוויר צח ומראה נוף". מעניין מה יש היום במקומו. יש צילומים מבתי-קפה ומנשפים שפרחו בגבור העלייה מגרמניה. ניתן לראות בהם יהודים, ערבים ובריטים חוגגים יחד, במנותק מגילויי האלימות בין הצדדים. ופרסום של שלטונות המנדט, המנסה לשווק את חיפה כעיר תיירותית. אגף אחר מוקדש לחיי המסחר בחיפה של אז. שימו לב. "סנסציה שעדיין לא הייתה כמוה בחיפה!" מבשרת בהתרגשות אחת המודעות על "350 מעילים מאיכות משובחת במחירים ירודים". משעשע לראות בתערוכה במוזיאון, הממוקם מול הקניון בעל "השם העברי" "סיטי סנטר", הודעה מהקניון של אז - "מ. טובנהייז ובנו, בית-מסחר גדול עשרת אלפים מיני סחורות!" ואיך אפשר בלי סבוני הכביסה שייצר באותן שנים בית החרושת "שמן". ומשהו שעבדכם הנאמן עוד זוכר מילדותו - תחרות "זהה את הסמל". והפרס הראשון? - לא ייאמן כי יסופר. חמש לירות ארץ-ישראליות... חדר אחר מראה את התפתחות העיר. רחוב הרצל, כיום רחוב מסחרי, בחיתוליו. הקמת הדר הכרמל, שאז כונתה "העיר העברית" ושכונות הכרמל. לעומתן הצד הערבי, בעיר התחתית, לא נראה על סף סיום תקופת המנדט שונה בהרבה מכפי שנראה בראשית המאה ה-20. כאן אפשר לראות גם את שדרות בן-גוריון, אז הכרמל, שמעל גדתו ממוקם כיום המוזיאון. והנה אטרקציה שאסור להחמיץ. הגמלים מזוהים, כידוע, עם הנגב וגם זכורים כמעורבים בתהליך הבנייה של תל אביב. מסתבר שחיפה לא קופחה בנושא הזה. הנה צילומים של...נהגי גמלים בעיר בשנות ה-30. בעשור הבא, כשאוכלוסיית העיר גדלה כדי 130 אלף תושב, נעלמו אטרקציות אלה מנופה. כמה מילים על דרור-לקס, 34, אוצרת מנוסה, שתערוכת "בשירות הוד מלכותו" מהווה הספתח שלה כאוצרת מוזיאון העיר חיפה. היא חדרתית עם שורשים מסועפים בעיר הכרמל, גם למדה באוניברסיטת חיפה. "יש לי קשר חם עם העיר הזאת ואשמח לתרום לחיי התרבות שלה", היא אומרת. "אני מקווה ששטח התצוגה יגדל ולהרחיב את תחום הסיורים בעיר בנושאי התערוכות המוצגות במוזיאון". "מי שלא יודע את ההיסטוריה של עירו, לא מבין את ההווה שלה", אומר ראש העיר חיפה, יונה יהב, המקדם בברכה את התערוכה החדשה. "אין ספק שהשלטון הבריטי תרם רבות לפיתוחה של חיפה, העיר שאותה ראה כשער למדינות ערב השכנות. את העקרונות שאנשיו הציבו בתקופת המנדט אנחנו מיישמים כיום בניהול העיר בראשותי. אני קורא לתושבים, ולא רק מחיפה, לבוא בהמוניהם ולראות את ההיסטוריה של העיר הזאת".