בשבוע שעבר התפרסם דוח ביקורת של
מבקר המדינה על קופת-חולים מאוחדת. תשומת הלב הציבורית הופנתה לבכירי הקופה, שעל-פי הדוח נראה כי התחרו ביניהם מי יגיע לשפל המדרגה המוסרי מהר יותר, ומי ירמוס את המידות ברגל גסה יותר. ובעניין זה אוסיף רק הערה אחת: התופעה שנגלתה בעניין דנן אינה "מחדל" כפי שהגדירה סגן השר ליצמן, העומד למעשה בראש משרד הבריאות, והיא אינה בגדר "ליקויים" או "חריגות". זו שחיתות שיטתית וממוסדת, וכל מכבסת-מילים אחרת לא תועיל להסיר את הכתם והקלון.
יחד עם זאת מצאתי לנכון להאיר נקודה אחרת בפרשת השחיתות שהתגלתה בקופת-חולים מאוחדת, אשר לצערי לא קיבלה בתקשורת את הפוקוס הראוי. מדובר במי שהיה אמור להיות שומר הסף של הקופה, שלא רק שנרדם בשמירה, אלא נראה שהפקיר אותה. מדובר כמובן במבקר הפנימי של הקופה, דוד סומך.
התברר כי דוד סומך לא בדק נושאים מהותיים הנוגעים לארגון עליו הוא הופקד כמבקר פנימי. את הנושאים שמבקר המדינה בדק, ובהם התגלו הממצאים, שחלקם הם פליליים בעליל, יכול היה המבקר הפנימי לבדוק, ואפילו בקלות רבה יותר - כאיש הנמצא בתוך הארגון ומכיר את הנפשות הפועלות. אלא שכנראה דוד סומך העדיף לעסוק בעניינים צדדיים, בתפקודם של דרגים נמוכים ולא בנושאי המשרות הבכירות. דומה כי ההסבר היחידי שניתן לתת להתנהלות שכזו הוא זה המכונה בלשון עממית "יד רוחצת יד".
דוגמה נוספת להתנהלות המחפירה של דוד סומך היא העובדה כי הוא נמנע מלבדוק נושאים מסוימים על-פי הוראת מנכ"ל הקופה, למרות שעל-פי תוכנית העבודה הוא היה אמור לבדוק את אותם עניינים. לא זו אף זו, הוא לא דיווח על כך ליו"ר הדירקטוריון או ליו"ר ועדת הביקורת. חמורה מכך היא העובדה שגם לאחר שאותו מנכ"ל סיים את תפקידו, לא חזר דוד סומך לתוכנית העבודה המקורית שלו, דהיינו: לבדוק את הנושאים - שכנראה לאותו מנכ"ל הייתה סיבה טובה מאוד שלא ייבדקו.
בשעה שדוד סומך נמנע מלמלא את תפקידו כראוי וכפי שהחוק מחייב ומסמיך אותו, הוא לא נמנע מלעסוק בתחומי עשייה אחרים בקופה, שאינם קשורים לביקורת פנימית כמובן, וזאת בניגוד מפורש לחוק הביקורת הפנימית ולרציונל של מקצוע הביקורת הפנימית.
קשה להשתחרר מהרושם של ההתנהלות הנפסדת של דוד סומך, אותה ניתן כאמור לכנות בשם "יד רוחצת יד", ולדוגמה האישית השלילית שהוא כנראה נתן למבוקרים שלו בקופה - ובראשם כמובן בכיריה, כאשר התגלה כי הוא השתתף בכינוס מקצועי בו חילקו טובות הנאה שלא כדין. למען ההגינות יודגש, כפי שציין מבקר המדינה, כי בשלב מאוחר יותר, וניתן לשער בעקבות מה, הוא שילם כ-3,500 שקל עבור השתתפותו בכינוס (יחד עם בת זוגו). בכך נראה שהוא ניסה להסיר רבב זה מעל התנהלותו. אולם, כשבוחנים את התנהלותו הכוללת נראה בבירור כי הכתמים על תפקודו הם כה עמוקים עד כי ניתן להסירם רק עם סילוקו מהתפקיד.
לעומת התנהלותו הרשלנית - שבמידה כזו או אחרת אפשרה את ה"חגיגה" המחפירה בקופה, חשוב לציין כי משכורתו בשנה שנבדקה בדוח, עמדה על 80,000 שקל לחודש ברוטו - סכום הגבוה משכרו של הרמטכ"ל - מה שמסייע להבין את היקפה של ה"חגיגה". אגב, ה"חוגגים" האלו גם דאגו להוסיף לשכרם "תוספת ייצוג" שמבקר המדינה לא הצליח להבין באיזו סמכות ורשות הם העניקו אותה לעצמם.
התברר כי דוד סומך הוא גם מדריך טיולים בחו"ל. יש לקוות כי תפקודו כמדריך טיולים הוא יעיל ואחראי במובהק מתפקודו כמבקר פנימי. אולם גולת הכותרת של עיסוקיו מחוץ לקופה היא היותו המשנה לנשיא לשכת המבקרים הפנימיים בישראל. עסקינן באותו נשיא, שלמה קלדרון, שעל התנהלותו הנקלית כתבתי כבר מספר כתבות. ועל כך רק ניתן לומר: "אמור לי מי חברך - ואדע מי אתה".
