לפי ההנחיות החד-משמעיות של משרד הבריאות, חייבים להשכיב את התינוק בזמן שינה על גבו. אבל... בזמן עירות יש חשיבות קריטית לשכיבה על הבטן. הבעיה היא שהתינוק מתרגל לתבנית התנועתית של שכיבה על הגב ולכן קשה לו להתרגל לשכיבה על הבטן שדורשת מאמץ ניכר מצידו. התינוק מקטר ואנחנו מוותרים.
התינוק לא "עצלן", אלא פשוט לא נוח לו לשכב על הבטן. מכאן מתחיל העיכוב ההתפתחותי הכי נפוץ של ימינו - הקושי לשכב על הבטן שעלול לגרור אחריו עיכוב בשלבי ההתפתחות הבאים.
התפתחות תקינה מתחילה משכיבה על הבטן - השכיבה על הבטן נותנת הרגשה ותחושה של ביטחון שכן כל איבריו של התינוק מכונסים ונתמכים ברצפה. הוא מוחזק וחש תחושת ביטחון. זו הרפייה מוחלטת למערכת השרירים, לא צריך להתנגד, לא צריך להתאמץ, אפשר לנוח.
הרחבת שדה הראייה - שדה הראייה בשכיבה על הגב מוגבל ולרוב משעמם. על הבטן שדה הראייה מתרחב ומדרבן את התינוק להזדקף יותר כדי לראות יותר.
כשתינוק חווה
רפלקס מורו על גבו, הוא מרגיש תחושת בהלה אמיתית. על הבטן, הרבה פחות מפחיד.
הקלה לכאבי הבטן - השכיבה על הבטן גורמת ללחץ על מערכת העיכול ולהרפיה של שרירי הבטן ובכך כאבי הבטן והגזים הנפוצים כל-כך בחודשים הראשונים פוחתים.
האם חשבתם על העובדה שכאשר שתינוק שוכב על הגב הוא
פסיבי - "העולם מגיע אליו". על הבטן הוא צריך להיות יותר
אקטיבי ולהגיע בעצמו אל העולם. וזו תחילתה של עצמאות: עצמאות מוטורית ועצמאות רגשית.
והכי חשוב -
השכיבה על הבטן היא נקודת המוצא לכל ההתפתחות המוטורית בהמשך, כשהתינוק שוכב על הבטן, הוא לומד לזקוף את גבו, להרים את הראש, לחזק את רצועת הכתפיים ואת הידיים, להעביר משקל, לדחוף את הרצפה ולהתקדם.