יוסל בירשטיין המנוח תרגם ליידיש את המחזה שכתבה ברברה לבוב האמריקנית, ושעלה בניו-יורק החל מ-1987, ובהמשך ברחבי ארה"ב. המילים השזורות בו באנגלית, ובעברית רצוצה, מעניקים ליידיש הזו גוון שונה מהיידיש של שחקני הידישפיל הוותיקים. ברברה לבוב ילידת ניו-יורק, זכתה בארה"ב בפרסים רבים על מחזותיה.
סיפור העלילה מתרחש בשני מישורים - בניו-יורק ב-1946, כשנה לאחר תום המלחמה, ובעבר, החוזר בהזיותיה של לושיה. במרכז העלילה אב ובתו שהצליחו לברוח מגורל שאר בני משפחתם, כשהיגרו לניו-יורק לפני המלחמה, והאם ובתה השניה עם בעלה והתינוקת נשארו מאחור. מירי מאיר - האחות הקטנה, רייזל, האמריקנית, כובשת במשחקה מלא הכנות והרגש הנוגעים ללב, כשהיא חושפת את התלבטויותיה כיצד תקבל את האחות שניצלה, לושיה (ענת עצמון), אותה לא ראתה מגיל 4. אך ברגע שהן נפגשות - נמסות כל ההתלבטויות.
גרא סנדלר כרוח הבעל הנעדר, ונחשב למת, מגיח בדימיונה של לושיה ומחזיר אותה לתקופה שלפני המלחמה. בזאת הוא מזכיר את תפקידו הבלתי נשכח ב"ריקודו האחרון של ג'ינגיס כהן" - שם היה רוח יהודי שנרצח הבאה להטריד את הגרמני שרצח אותו. סנדלר הוא שחקן דרמטי מהמעלה הראשונה, וראוי לתובעניים שבתפקידים.
סמדר בן דוד כרוחה של חנה, חברתה של לושיה מהימים ההם - מצוינת, ומתאפיינת כמו כל הצעירים בהפקה זו, במשחק כנה, אמין, וכובש. ישראל טרייסמן הוותיק הוא האב המוטרד מגורל בנותיו, ולורה סהר הוותיקה היא רוח האם שלא זכתה להינצל. שיאו של המחזה (העשוי בשיא העידון בטיפולו בשואה, בהרבה אנדר-סטייטמ ובמינון מרומז, הודות לבימויו של יצחק שאולי המנוסה) - השיא מגיע בפגישת דויד, בעלה של לושיה המגיע לניו-יורק לאחר שש שנות פרידה בתופת.
זה לא טלנובלה. זה נתח חי, עם שמות אמיתיים של אנשים שהיו קיימים, ואירועים שאמנם רק מרומזים - אך התקיימו במציאות בעוצמה הרבה יותר נוקבת. לכן נקט הבימאי בדרך העידון. ויחד עם זאת - ההצגה מלאה מוסר השכל: מה שלא עושים היום - מאבדים מחר. כשם שהאב נסע לאמריקה רק עם בת אחת, והשאיר את אשתו, בתו, בעלה והתינוקת עד שיחסוך כסף להביאם, אך מביניהם ניצלו רק הבת ובעלה - כך אנו כאן, בישראל החדשה, עלולים לאבד את ארצנו בגלל היסוסים והחלטות שגויות.
נזכיר את עיצוב הבמה היפה של זאב לוי, התלבושות של קארין דוד, עיצוב התנועה של העילוי אלדד גרויסמן, ועיצוב התאורה של גדול התאורנים שלנו, מישה צ'רנייבסקי הבינלאומי. התרגום לעברית ולרוסית על פס רץ, עושה את הצגות הידישפיל לנגישות לקהל צמא לתרבות יהודית באשר הוא.
ההצגה בעלת לקח חשוב לכולנו כיום, וחבל שאינה עולה גם בעברית, כדי להעביר את המסר לדור שלא ידע את עמלק.