הטקס נמשך וחבר הפרלמנט האוקראיני, אלכסנדר פלדמן, קורא פרק תהלים. אחריו מתפלל הרב שמואל רבינוביץ', רב הכותל, תפילת "אל מלא רחמים". אחריהם תורו של הנשיא מגיע. הוא מחליט שלא לנאום, כי הרי אין מילים היכולות לתאר את הזוועה שהייתה כאן. עשרות אלפי יהודים נקראו בדחיפות להתכנס באזור באבי יאר וכאן נורו בצרורות והושלכו לוואדי הסמוך. לימים ניסו הנאצים לטשטש את הטבח ופיזרו את האפר ונטעו פארק למען לא ידעו. עכשיו עומד שם שמעון פרס, יליד בלרוס, חתן פרס נובל לשלום ומאדריכלי הבנייה של ישראל המתחדשת - ישראל של תקומה לאחר השואה הנוראה. פרס, שאיבד רבים מבני משפחתו בשואה, מחליט לקרוא קדיש יתום. קדיש על ישראל. בקול הרועם והצלול הוא פותח: "יתגדל ויתקדש שמה רבא" ומסיים: "עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ואימרו אמן". אין זה ביקור ראשון של נשיאי ישראל במקום, אך החוויה וההתרגשות גלשו הפעם מעבר לכל תקדים. אני, שהתלוויתי לנשיא פרס בלא מעט אירועים דומים, דומע בעין אחת וגאה בעיני השנייה. גאה על הסימבול שבמעמד. על נשיא ישראלי שסבו האהוב וכל בני עיירתו רוכזו בבית הכנסת והועלו באש על-ידי הנאצים ועוזריהם עומד בגיא ההריגה בבאבי יאר ומייצג את הפלא העצום שבתקומת ישראל. אודים מוצלים מאש שבנו מדינה לתפארת. כדי להמחיש עוד יותר נס גדול זה שאירע לעם היהודי, מניח הנשיא אבן זיכרון (כמנהג היהודים) למרגלות האנדרטה. אבן מבית הנשיא, בית נשיא מדינת ישראל. מירושלים. לצידו מניח אבן אף שר החוץ אביגדור ליברמן. הטקס אומנם תם, אך ההתרגשות נשארת עוד שעות רבות. נשיא מדינת ישראל אמר קדיש בבאבי יאר - לי זה עשה הרבה...