רומן הוא רוסי בהכחשה. מה זה "רוסי בהכחשה" את שואלת? ובכן, כמו שיש אלכוהוליסט בהכחשה ומכור להימורים בהכחשה - ככה, רומן הוא רוסי בהכחשה. מאז שהיה ילד תמיד הרגיש לא נוח עם התווית של להיות "רוסי". תמיד היה עונה למי שהיה שואל אותו מה הוא: "יש לי משפחה בארצות הברית".
לרומן, את מבינה, הייתה משפחה בארצות הברית. בזמן שהוריו עלו ארצה, דודיו בחרו להשתקע דווקא בארצות הברית הגדולה. כל מראהו החיצוני של רומן זעק כי הוא אמריקני מבטן ומלידה. רומן תמיד לבש נעלי נייק חדישות, מכנסיים רחבים שגדולים כמה מידות ממנו וחולצות עם תמונה של ראפר אפרו-אמריקני כזה או אחר. על ידו הימנית תמיד ענד את השעון הכי חדיש ועל ראשו היה מונח כובע, אבל על צידו.
כך חיי רומן, שלימים שינה את שמו לראובן. כל ילדותו פינטז על היום שיסע לארצות הברית וירוויח את הזכות להגיד כי הוא אמריקני וממש לא רוסי. כשעלתה בין חבריו הצברים שיחה על עדות ומוצאים, תמיד היה נזכר ששכח לעשות איזה דבר או שהוא חייב לקחת את סבתא שלו פתאום לבנימינה. בפעמים שלא יכול היה להתחמק, הזכיר כבדרך אגב שיש לו משפחה בארצות הברית ועד כמה שהנמנים עליה עשירים וחיים את החיים הטובים באמת. כך חיי רומן, רוסי בהכחשה. פעם במהלך שיחה, חבר אמר לו שזה לא בסדר איך שהמדינה מטפלת בכל סוגיית העולים החדשים ואיך הזניחה רבים מהם בפרפריות השונות מבלי לתת להם אפשרות אמיתית לפרוץ את המעגל ובאמת להצליח ולהשתלב. הוא התרגז מאוד על חברו. אמר שמי שלא הצליח לבנות את עצמו - זה רק בגלל שהוא עצלן ושאם מישהו באמת רוצה אין דבר שהוא לא יכול לעשות. רומן ידע על מה הוא מדבר, למרות שמעולם לא הביא את משפחתו שלו כדוגמה. למרות שהוריו באו חסרי-כל לארץ והפכו למשפחה מבוססת שבשתי ידיה הוציאה את עצמה מן הפריפריה ובנתה את עצמה מחדש באחת מהשכונות היותר טובות של תל אביב. אביו הפך למהנדס ואמו לעורכת דין. כל זה אינו משנה לרומן - הוא בכלל אמריקני.
יום אחד פגשתי את רומן ברחוב. הוא עדיין היה לבוש בצורה דומה על-אף שכבר היה לאחר שירותו הצבאי. שאלתי לשלומו והוא סיפר לי כי בשבוע הבא יסע סוף-סוף לארצות הברית. הוא הולך להתגורר עם משפחתו ולעבוד באחת מחנויות הספורט של דודיו. "גם להרוויח מלא דולרים וגם לבלות קצת עם המשפחה", הוא אמר. במהלך השיחה שלנו פתאום עלה בי צורך להגיד לרומן שהוא רוסי. שלא תביני לא נכון. לא מרוע או מאיזשהו אינטרס נסתר. אני חושב שאם הוא מתכוון לנסוע ככה ולעזוב את הכל ראוי שפעם אחת מישהו יגיד לו שזה בסדר להיות רוסי. שאין לו שום דבר להוכיח פה. חשבתי שאולי אם אגיד לו הוא ימצא נחת ויחיה בשלום עם עצמו.
"רומן, סליחה שאני קוטע אותך." "תגיד, אתה רוסי נכון?" - כך שאלתי.
רומן השתתק והחל להסתכל לצדדים כאילו לבדוק מהי האופציה הכי טובה לבריחה. "מה זאת השאלה הזאת!?" הוא כעס. "למה? אני בא ושואל אותך אם אתה תוניסאי? תראה, אני חייב לזוז. נתראה", ופשוט התחיל ללכת במהירות במורד הרחוב. ניסיתי לעצור אותו ולהסביר לו שאני שואל מכוונה טובה. אבל הוא לא עצר. פשוט לא היה מוכן לשמוע. נשארתי עומד ברחוב בפה פעור והדבר היחיד שעבר לי באותו הרגע בראש היה, שנכון שאימא שלי נולדה בתוניס אבל עברה לצרפת ואחר כך היא חייה את כל חייה בארץ ובכלל כבר שנים שהמשפחה שלי לא הייתה שם. הרומן הזה, לא יודע על מה הוא מדבר. אני בכלל לא תוניסאי...
