אופנה או זוועה?

קטלוג ה"אופנה" היה עטוף במגילת ידיעות אחרונות של סוף-שבוע. הסתבר, כי זה נשלח אל בתים רבים. נערים ונערות, ילדות וילדים צפו בג'ינסים קרועים, מדוגמנים על-ידי מיטב הדוגמנים, במיטב התנוחות; גבר משפריץ מתוך בקבוק שקרוב לאיבר מינו, חצאי פטמות, ישיבה עם רגליים פתוחות והמון פרצופים מפתים. מעצבן? אולי. מוסרי? מה זה חשוב. חוקי? לא! קצת קשה לדבר על "מוסר", מבלי שתהיה חשוד כבעל תשובה או כמתנחל. ככה זה. ניגשתי לפשפש בחוקים של ישראל, המכונה מדינה. זה מה שמצאתי: "לא יעשה אדם פרסומת ודרכי שיווק המכוונים לקטינים שיש בהם - שימוש בעירום או ברמזים מיניים¹". נדמה לי, שאין צורך להמשיך בסיפור. משטרת ישראל שמה אותי ללעג ולקלס, כך הרגשתי ממבטיו של החוקר ההמום; המום מהתמונות, אולי המום מהאדם ההזוי הישוב מולו. הוא הבטיח להעביר את החומר לחוקר נוער. מה שאני יודע זה שהמשטרה העבירה את עצמה למקום חדש. כעבור חודש קיבלתי מכתב: אין מקום לפתיחת חקירה בנושא. יש היום סוג של אופנה חדשה השוטפת את מוחם הרך של ילדים, "אופנה" הגונבת את נפשם התמה. זמנים מודרניים. מדברים על עברייני רשת, עברייני מין. הגיע העת לכנות את אלה: "עברייני האופנה"!