בין לבין נפגש הכומר קארול עם שני נציגים של משרד החוץ הבריטי. פגישה ראשונה בדרג נמוך עם נציג הדסק הסורי-לבנוני במשרד החוץ הבריטי, בה נאמר לקארול כי "חשיפת המסמכים עלולה לפגוע ביחסי הדיפלומטיים של הממלכה המאוחדת עם סוריה". הכומר לא השתכנע. הייתה לו תחושה שמסתירים ממנו משהו.
בספטמבר 2009 הגיע הכומר קארול לפגישה בדרג בכיר עם אייבן לואיס, שר המדינה במשרד החוץ הבריטי. לואיס, אומר הכומר קארול, כלל לא טרח לספק לו הסברים. "הוא פשוט הודיע לי שלא אוכל לראות את המסמכים האמורים מסיבות ביטחוניות".
לואיס, שהוא יהודי, היה שר המדינה במשרד החוץ בימיו של דייויד מיליבנד, עד לבחירות האחרונות, שבהן נחלה מפלגתו הלייבור תבוסה. לואיס הוא חבר פרלמנט ומשמש היום שר לתרבות, לתקשורת ולספורט בממשלת הצללים של האופוזיציה. בעברו היה לואיס מנכ"ל ארגון הפדרציות היהודיות במנצ'סטר. על-פי הכומר קארול, יש לו קרובים בישראל, שחלקם משרתים בצה"ל.
עורך הדין דניאל ברק, המוביל יחד עם הכומר קארול את המאבק לחשיפת דוח השגריר על גורלם של נעדרי סולטן יעקוב, אומר כי מדובר בהתנהגות שערורייתית של משרד החוץ הבריטי: "ממשלת בריטניה חתומה על אמנת ז'נבה ומחויבת לנהוג על פיה. אם הגיע לידי ממשלת בריטניה ב-11 ביוני 1982 דוח לפיו שבויים ישראלים פצועים הוצגו לראווה בחוצות דמשק, ולאחר מכן הוחזקו 'אינקומוניקדו', הרי שהיה על ממשלת הוד מלכותה לפעול כמתחייב מאמנת ז'נבה, כל שכן כאשר מדובר במדינת ישראל, בת-ברית של בריטניה".
ברק אומר כי "משרד החוץ הבריטי מנצל כעת סעיף בפקודת חופש המידע הבריטית, המונע גישה למסמכי מדינה, בתירוץ הכושל שחשיפת דוח לוקאס תגרום לנזק ביחסי בריטניה עם סוריה. איזה נזק כבר יכול להיגרם מחשיפת אירוע שהתרחש לפני קרוב לשלושים שנה?", הוא שואל. "אין לי מושג מה יש בדוח שהם כל כך חוששים ממנו. אם ממשלת בריטניה רואה עצמה ככוח מוביל בעולם, עליה להתנהג בהתאם. האם הייתה רוצה ממשלת הוד מלכותה שחיילים בריטים המשרתים כעת באפגניסטן יזכו ליחס דומה בתואנה של 'נזק דיפלומטי'?", שואל ברק.
התנהלות משרד החוץ הבריטי שערורייתית למעשה עוד הרבה יותר. פנייתן של משפחות הנעדרים לממשלת בריטניה אינה הפניה הראשונה. יוסף כץ, אביו של החייל הנעדר יהודה כץ, חברו של זכריה באומל לטנק, חושף כעת כי כבר לפני 15 שנים, בפברואר 1996, הופנתה בשמו בקשה אישית למשרדה של הנסיכה דיאנה לנסות להתערב בעניין החיילים הנעדרים, על בסיס
הומניטרי". הרעיון לפנות לנסיכה דיאנה, שנודעה כ"מלכת הלבבות" ולבקש את עזרתה, התבסס על כך ששר ההגנה הסורי דאז, מוסטפה טלאס, היה מעריץ מושבע של הנסיכה ואף קרא על-שמה זן של סחלב נדיר, שפותח במיוחד עבורו.
אולם התשובה, שהגיעה מלשכתה של הנסיכה דיאנה, הייתה קצרה ומאכזבת: "הנסיכה מוויילס מודה לכם על מכתבכם, אולם אין באפשרות הוד מעלתה להתערב או להיות מעורבת ישירות בעניינכם. אנו מצרים על תשובה מאכזבת זו".
מקור דיפלומטי בריטי, יודע דבר, אומר כי להערכתו "המענה הלקוני, לו זכה יוסף כץ, לא יצא כלל על דעתה של הנסיכה דיאנה. ייתכן, שהמכתב כלל לא הגיע אליה", מעריך המקור. "ככל הנראה, ההחלטה לסרב לבקשתו של כץ התקבלה באמצעות המזכיר של הנסיכה דיאנה, שהוא דיפלומט מקצועי, בדרך כלל ואיש משרד החוץ. כך שמשרד החוץ הבריטי לא רק סירב למרים באומל, אלא ככל הנראה אף לא טרח ליידע את הנסיכה דיאנה, ובוודאי שלא העלה בפניה את דבר קיומו של דוח השגריר לוקאס, שכבר אז העלה אבק בארכיון משרד החוץ הבריטי. זאת, למרות, שדווקא עניינים הומניטריים מסוג זה היו בראש מעייניה".
משפחות החיילים הנעדרים, כמו גם הכומר קארול ועורך הדין ברק, מקווים כעת כי בעקבות הלחץ הציבורי שיווצר בעקבות החשיפה, תעלה דרישה בראש ובראשונה מטעם ממשלת ישראל, שתביא לתוצאה המיוחלת של בירור תעלומת נעדרי קרב סולטן יעקוב.
