המחזה "שיינדלה" מאת
אמנון לוי ורמי דנון הוצג בפעם הראשונה בתיאטרון הקאמרי ואם אינני טועה זה היה בשנת 1993. המחזה זכה להצלחה רבה ובעקבותיו נכתבו והוצגו מחזות רבים כאשר הנושא היה הצצה מזויות שונות אל תוך החברה החרדית.
יצר הסקרנות הביא להצלחה גדולה כמעט לכל המחזות שהוצגו בנושא זה הן בארץ והן בחו"ל. אפשר לומר שמאז נוצרה רוויה מסויימת בנושא זה כי הוא התחיל לחזור,אם כי בשינויים קלים, על עצמו. כעת החליט תיאטורון בית ליסין להציג מחדש את המחזה "שיינדלה" עם צוות שחקנים חדש.
רבות דובר על האישה במגזר החרדי. היא מופלת, היא נחשבת לפחותת ערך מהגבר, היא חייבת בשלוש מצוות בלבד לעומת תרי"ג של הגבר. כאשר היא ממשפחת הרעבע מתיחסים אליה בכבוד שהרב ראוי לו, כאשר נשארת לבד המצב שונה. רבים הרוצים לנשלה מהכבוד בו זכתה כאשר כמו במקרה ב"שיינדלה" אביה הרב היה בחיים.
ב"שיינדלה" הבעיה הנידונה מורכבת יותר. שיינדלה נשואה אך עקרה. כדי לשמור את הגחלת ומסיבות אחרות, הרעבע הנוכחי מנצל את סמכותו ומעביר את בעלה לאמריקה. שם בהתאם לחתימת 100 רבנים הוא מתחתן מחדש. מטרתו להבטיח לבנו את הכתרתו בבוא הזמן כרעבע. שיינדלה האוהבת את בעלה נלחמת הן באמה שאיתה איננה ביחסים תקינים והן ברעבע בתחבולות ואמירת לא אמת. במחזה אנו עדים לזילזול בטובת האדם ההופך קורבן למען חוקי הדת,מנהגים, שמירת השושלת וכו'.
להיות אישה עקרה אינה תופעה נעימה לאף אישה אך לאישה דתיה זה אסון. כאן מתגלה נדבך אחד בלבד מאומללותה של אישה עקרה דתיה. אין גבול עד היכן בעל כח בעדה החרדית יכול ללכת כדי להשיג את מטרתו. כל צעד כשר-חרם, זריקת אתרוגים (המשמשים במקום אבנים כאחד מכלי הנשק שבידי חרדים)"שוחד", החתמות רבנים, ויכוח פומבי צעקני. הכל כשר להשגת המטרה.
הבמאי רמי דנון שביים גם את ההצגה כאשר הוצגה בתיאטרון הקאמרי ביים אותה כך שאין נקודות מתות בה.יש רצף ומתח מתמיד. המעברים ממקום למקום מהירים והגיוניים. התפאורה שעיצב ערן עצמון מראה חדר גדול אשר עם שינויים קלים משמש כחדר הרעבעצן וחדר הרעבע. אנו רואים קיר מלא ספרים המוצב בקידמת הבמה בשיפוע ודלת וחלונות בעומקה הצריכים להמחיש לנו היכן מתרחשת העלילה, האם אצל הרעבעצן או הרעבע וזאת לפי התריסים המורמים או המוגפים. התלבושות שעיצב מוני מדניק והמוזיקה-אורי וידיסלבסקי הם בהתאם למקום התרחשות העלילה במאה שערים. לתאורה היפה אחראי עדי שימרוני.
יונה אליאן-קשת בתפקיד הרעבעצן שתלטנית. היא חייבת להשיג את שלה ולא חשוב באיזו דרך. אנו חשים בכוחה. זה ניכר מאופן הדיבור, כל הבעות פניה אומרות זאת. היא מוכנה לקרב ואינה בוחלת באמצעים. כאשר היא מבינה שהקרב אבוד חל שינוי באופיה והיא מבטאה זאת היטב במשחק מחושב וצורת התנהגותה. היא גם אוהבת את בתה ומוכנה אפילו למענה להדליק נרות שבת גם לאחר שהשבת נכנסה.
נהנתי ביותר מגילום התפקיד בצורה כפי שגילמה אותו גם ובמיוחד כשהוא היה קצת שונה מי מה שאנו רגילים לראות במשחקה. גילום זה התאים ביותר לטיפוס המשוחק.
שינדלה-מיכל שטמלר מראה במשחקה כנות,אהבה, רצון למרוד ולהשיג את שלה. אינה מוכנה להשלים עם מה שעושים לה, נלחמת, משתמשת בכל האמצעים הכשרים והלא כל כך וכאשר רואה את התוצאה הופכת לרגשנית המוכנה להשלים עם אמה ורואה בה מגן ונחמה. היא עושה זאת היטב.
דב נבון-איצל יודע באיזה צד החמאה מרוחה ומהר מאוד מוכן להפוך את הפרוסה, אם לא ראה היטב את הצד הנכון.משחקו שקט,כמעט נכנע,ללא דעה עצמית. גילום מצויין של תפקיד טוב. רפי תבור טוב בתפקיד הרעבע נעים ההליכות ויחד עם זאת מאמלל אנשים.
בת חן סבג בתפקיד רוחל התנהגותה ילדותית,בחורה שנקלעת למצבים מסובכים לגילה בטרם עת. היא צייתנית, מוכנה להשלים עם מצבה כאישה ולהפקיר את חברותיה. נהנתי מאוד מצורת משחקה. ליאת גורן בתפקיד איטה טובה מאוד. היא מבינה עניין, מנסה לעזור ולהיות הגיונית אך אין הגיון כאשר מדובר במגזר החרדי. אופיר וייל כבנו הלא יוצלח יוסל של הרעבע הביא להצגה את טיפת ההומור. הוא גילם את תפקידו טוב מאוד. משתתף נוסף הנו אייל רוזלס בתפקיד אברום.
לראות או לא לראות: יש עדיין דרישה וסקרנות למחזות מסוג זה. ביצוע טוב. הצגה מומלצת.
