ניצב יוחנן דנינו, בן 51 ואב לארבעה, מתגורר כיום במודיעין. "הוא היה ילד טוב מההתחלה", אמרה אימא עליזה ברדיו. המשפחה המסורתית שגדל בה והסביבה התומכת בישיבה התיכונית אור-עציון העבירו לו את המסר ש"לא בשמיים היא", וגם אם נולדת באשקלון ולא במדינת תל אביב אתה יכול להגיע לפסגה. לאחר שירותו הצבאי בצנחנים למד משפטים באוניברסיטת תל אביב והתגייס למשטרה. את התואר השני שלו, במשפט אזרחי ופלילי, עשה תוך שירות מבצעי במשטרה. הנטייה המשפטית מורגשת היטב לאורך הקריירה המשטרתית שלו. דנינו מאמין כי "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו"; שאכיפה משטרתית ומשפטית נוקשה היא מפתח לחברה שטוב יותר לחיות בה. זהו אחד המאפיינים העקביים של עבודתו, לצד הנטייה לרענן את עבודת המשטרה בעזרת רעיונות חדשים. כך היה כאשר מונה דנינו בשנת 1995 לקצין חקירות במרחב שרון. כנופיות עבריינים השתוללו בתקופה ההיא מנתניה ועד טייבה, והאזור נחשב לאחד המסוכנים בארץ. דנינו ראה במלחמה בפשיעה החמורה אתגר, והצליח לצמצם את ממדיה. המפכ"ל דאז יהודה וילק ביקש ממנו, לקראת תפקידו הבא, לתת מענה לתופעת גניבות הרכב. דנינו חבר לתת-ניצב שלמה צלניק והקים את יחידת אתג"ר, שזה היה ייעודה. באמצעות פעילות אגרסיבית ומתוחכמת הצליחה היחידה, שדנינו שימש קצין החקירות שלה, להפחית את מספר גניבות הרכב, בעיקר ביישובים הסמוכים לאזורים מאוכלסים בערבים. אולם זו הייתה רק ההקדמה לפעילותו של דנינו ביאחב"ל, היחידה הבינלאומית לפשיעה חמורה, משנת 2002 כסגן המפקד ומשנת 2003 עד קיץ 2004 כמפקד היחידה. שם התגלה הפלפל האמיתי שהסתתר בתוך השוטר החייכן. דנינו חש שמערכת החקירות הארצית מסורבלת מדי, ומשתרכת מאחורי תחכומן של משפחות הפשע. הללו משאירות בנתיב תנועתן שובל ארוך של דם של עבריינים מתחרים ושל אזרחים תמימים שנקלעו לזירות החיסולים שלהן. לצורך כך הוקמו כוחות משימה מיוחדים, שבהם שולבו נציגים מכל גופי האכיפה הרלוונטיים, כגון רשות המיסים. תקופתו של דנינו ביאחב"ל, ובהמשך כראש המטה המבצעי במשרד לביטחון הפנים וכמפקד האגף לחקירות ולמודיעין, התאפיינה בלחימה בשחיתות הציבורית. ראשי ערים, אישי ציבור ופוליטיקאים נחקרו בחשד לביצוע עבירות פליליות, וברוב המקרים נמצאה תשתית ראייתית והוגשו כתבי אישום. היאחב"ל בראשותו הצליחה להביא לפענוחן של פרשיות סבוכות. ביניהן – פרשת המעילה בבנק למסחר, שבה גנבה פקידת הבנק אתי אלון מפיקדונות הלקוחות ומהבנק עצמו יותר מרבע מיליארד שקל כדי לשלם את חובות אחיה המהמר עופר מקסימוב; פרשת שלי נרקיס, שבה מעורבים כספים רבים של השוק האפור; פרשת טננבוים; ופרשת האי היווני, שבה העסיק איש העסקים דודי אפל את גלעד שרון בשכר גבוה להפליא כיועץ לפרויקט התיירות שתכנן באי פטרוקלוס שביוון, על-פי החשד כשוחד עקיף לשר שרון שיסייע לאפל בענייני קרקעות. דנינו המליץ לבסוף ליועץ המשפטי לממשלה לסגור את תיק החקירה נגד אריאל וגלעד שרון, והיועץ מזוז אימץ את ההמלצה. בעקבות זאת היה דנינו בין מקימי היחידה הארצית למאבק בפשיעה הכלכלית. לפני שלוש שנים בדיוק היא שולבה ביחידת העל למלחמה בשחיתות ובפשע מאורגן, 'להב 433', שהוקמה אז ביוזמתו של דנינו כראש אגף החקירות והמודיעין. גישתו של דנינו, שלא הייתה מובנת מאליה כלל עד לימיו, הייתה שכדי ללחום ביעילות בכרישי הפשיעה בארץ יש לפגוע בהם בכיסם. עד אז העבריינים היו נתפסים מדי פעם, אולם עסקיהם שמחוץ לחומות הכלא הוסיפו לפרוח, ולכן הענישה לא הייתה אפקטיבית. הלחימה הכלכלית בארגוני הפשיעה הוכיחה את עצמה לאורך זמן ומוטטה את ראשי הפשע המאורגן. כיום כמעט כל ראשי ארגוני הפשיעה בישראל יושבים בבתי הכלא.

אלא שלא כל הפשיעה היא במשפחות הפשע. בעיית חוסר הביטחון האישי היא אחד מאתגרי המשטרה בשנים הקרובות. בשנתיים האחרונות, בתפקידו כמפקד המחוז הדרומי, מיישם דנינו בהשראת פרויקט 'עיר ללא אלימות' את התוכנית 'דרום ללא אלימות', המשלבת שני מרכיבים דגשים עיקריים: אכיפה ומניעה. סביר להניח שזו גם תהיה התשתית לכל תוכניותיו לשנים הקרובות כמפכ"ל. מרכיב האכיפה בתוכנית כולל שלוש מטרות: תפיסה של מקסימום חשודים, העלאת מספר כתבי האישום, והחמרת הענישה על-ידי שיפור איכות התיקים המוגשים לבתי המשפט והקשחת עמדות לגבי הסדרי טיעון וטיעונים לעונש. במקביל הכין את תוכנית המניעה, ובה כמה מרכיבים: פורום אכיפה עירוני, שבו נפגש דנינו לפחות אחת לחודש עם ראש העיר, מפקד התחנה המקומית ובעלי תפקידים ציבוריים בעיר כדי לתאם שיתוף פעולה באכיפת החוק בעיר; הצבת מצלמות במוקדי אלימות ופשיעה; פרויקטים עירוניים (בעלי שמות המשתנים מעיר לעיר, כגון 'חוויה' ו'משאלה') להשבת בני נוער בעלי תיק פלילי, שהם כיום מקור מרכזי לאלימות, למסלול חיים נורמטיבי, על-ידי גיבוש הנערים לקבוצה השומעת הרצאות ומבצעת פעילות התנדבותית מתקנת בקהילה – תוכנית מוצלחת במיוחד, שמאות בני נוער ניצלו באמצעותה; 'סיירות הורים' עירוניות; ו'שיטור משולב' בין הפיקוח העירוני לבין המשטרה. האלימות במחוז הדרום פחתה מאז בעשרות אחוזים. גם באשר למגזר הערבי – הבדווי, במקרה של הנגב – הוכיח דנינו שאינו חושש מעימות. הוא ביצע הריסה של מסגד שנבנה שלא כחוק ברהט, ואת סדרת ההריסות של הכפר הבלתי חוקי אל-עראקיב. בזירה הפנים משטרתית מחכות לדנינו בעיות אחרות. ראשית, שכר השוטרים העלוב – משכורת התחלתית של כ-5,000 שקל – הפוגע בדימוי העצמי של השוטרים, במוטיבציה שלהם וביכולת למשוך כוח אדם איכותי. ובקצה השני של הפירמידה – ייצוב צמרת המשטרה לאחר הזעזועים שגרמה פרשת אורלי אינס והניצבים, ובפרט בעיית השיבוץ של הסגל הבכיר. סבב מינויים במשטרה הוא עניין שגרתי למדי, אולם הפעם צפוי החריש להיות עמוק במיוחד. לפני כשנה ביקש המפכ"ל הנוכחי רב-ניצב דודי כהן מכמה ניצבים להישאר עוד בתפקידם, ובכך למעשה דחה את הקץ לחודש מאי הקרוב שבו ייכנס דנינו לתפקידו. מדובר בסיום תפקידם של כתשעה מהמפקדים הבכירים. מי שעתידים לפרוש הם ראש אגף התנועה ניצב אבי בן-חמו, מפקד משמר הגבול ניצב ישראל יצחק, ראש אגף התכנון ניצב דוד קראוזה, מפקד מחוז תל אביב שהפסיד במרוץ למפכ"לות ניצב שחר איילון, מפקד מחוז הצפון ניצב שמעון קורן, ראש אגף משאבי אנוש ניצב עמיחי שי, סגן המפכ"ל ניצב אילן פרנקו שגם הוא הפסיד במרוץ לתפקיד השוטר מספר אחת, וכן מפקד מחוז ירושלים אהרן פרנקו, אלא אם ימונה לסמפכ"ל. ויש למצוא גם מחליף לדנינו במחוז הדרום. ברמת התת-ניצבים מדובר בעשרות תפקידים שמתפנים, שישפיעו על אופייה של המשטרה בשנים הקרובות. לא מן הנמנע שיוחנן דנינו יבקש מחלק מהניצבים הבכירים להישאר עוד כשנה בתפקידם, ויעדיף לשנות את הפיקוד בהדרגה.