שוב אנו נחשפים לאסון. נהגי קטר, המתריעים במשך שנים ארוכות על חסרונם של כלים לזיהוי שריפה בקרונות רכבת. הנהלת הרכבת מתנהלת בעצלתיים, מתחילה את בדיקותיה, אך בפועל אינה מתקינה מערכות לגילוי עשן ברכבות, קל וחומר אינה מתקינה מערכת אוטומטית לכיבוי אש. ושוב תקום סערה ציבורית, ייכתבו דוחות בדיקה, ואולי אף יוגש דוח מבקר חמור. עד האסון הבא.
דומה כי הגיעה העת שלא להסתפק בצקצוק שפתיים ובניד ראש. שכן, הרע הגדול ביותר שיכול לקרות לנו הוא ההשלמה עם המצב. כדי למנוע את האסון הבא - אשר אין ספק כי בוא יבוא, כפועל יוצא מהאדישות וההשלמה בה אנו נתונים - נדרשת עקירת הרע מן השורש. הדרך היחידה להביא לזהירות ראויה, היא הטלת
אחריות פלילית, וענישה מחמירה, על מי אשר האשם מצוי לפתחו.
אין די בכתיבת דוחות, ביקורות, מסקנות והמלצות. במקרי עבר נוכחנו לדעת, כי אפילו דוחות שגורמים לשערותינו לסמור - לא זכו להתייחסות ראויה, קל וחומר לא הביאו לטיפול נכון בליקויים.
כך, במקום להניף עט-כותבים, יש להניף את פטיש-השופטים. הטלת אחריות פלילית חייבת לגרום להפחתת מקרי הרשלנות הפושעת בהם אנו נתקלים. במקום צקצוק שפתיים - הטלת אחריות פלילית, במקום הנדת ראש והשתתפות בצער המשפחות - ענישה מחמירה, אשר תמחיש כי חיי אדם אינם הפקר.