בין המסמכים הלא ידועים שמצא לאחרונה יובל דניאלי, היסטוריון של האמנות הקיבוצית, בתיקו של יעקב רבי, בארכיון יד יערי, נמצא גם הפזמון הזה, שכתב אברהם שלונסקי:
- למוטי רבינוביץ - שלום! - - גָלוּי וְיָדוּעַ לִי, וְאֵין זֶה גַם סוֹד, כִּי אַתָּה הוּא הַקֶרֶן שֶׁל קֶרֶן הַיְסוֹד, אֲבָל מוֹטִי רַבִּינוֹבִיץ, שֶׁהוּא אִיש פִּקֵחַ, מֵבִין בְּוַדַאי, כִּי לֹא רַק לְנַגֵחַ, נוֹצְרוּ הַקַרְנַים בְּרֹאשׁ הָאוּמָה, יֵשׁ קֶרֶן הַצְבִי וְיֵשׁ קֶרֶן הַהֹד - אֵיזוֹ מִשְׁתַּיִם הִיא קֶרֶן הַיְסוֹד? נִדְמֶה לִי, כִּי זוֹהִי רַק קֶרֶן אוֹרָה, וְזֶהוּ חָרוּז מְצוּיָן לְ - תוֹרָה! וְאָדָם שֶׁאֶת אֵלֶה אֵינֵנוּ יוֹדֵעַ, יָכוֹל אֶת הַקֶרֶן - אֲבוֹי! - לְגַדֵעַ. עַל כֵּן גַם שָׂמַחְתִּי עֲלָזְתִּי מְאֹד אַחְרֵי שֶׁחָשַׁבְתִּי וְגַם הֲבִינוֹתִּי, מַדוּעַ בְּרֹאשׁ שֶׁל קֶרֶן הַיְסוֹד עוֹמֵד צִיוֹני הֶבְּרַאִיסְטָן כְּמוֹטִי.
זהו פזמון קליל, שלא נכלל עד כה באוספי השירה הקלה של שלונסקי, ובהם "מעגבניה עד סימפוניה", השירה הקלה של אברהם שלונסקי, ספרה המכונן של חגית הלפרין, 1997. והוא מזכיר את חרוזי הפרסומות שחרזה חבורת המשוררים טורים-יחדיו בראשית שנות השלושים. הוא נכתב בקיץ שנת 1932, בעת נסיעתו של שלונסקי לרומניה, לשם איסוף כספים. מוטי רבינוביץ, אביו של העיתונאי והלשונאי הידוע יעקב רבי, שכל קוראי 'על המשמר' הכירוהו היטב, ציוני ודובר עברית ולוחם למען העברית ברומניה - עמד אז בראש קרן היסוד שם, ושלונסקי ניסה לשדלו לאפשר לחבורת "כתובים" להסתייע בקרן היסוד לשם איסוף הכספים.
פרופ' חגית הלפרין הביאה דוגמאות רבות, ממש מאותן השנים, בחלק השני של ספרה, הנקרא "דור דור ודורסיו", בפרק "סאטירות, פארודיות, וחרוזים לעת מצוא", הקשורים ל"פולמוס המשמרות". כמובן שניכר דמיון וניכרת קרבה בין הדברים, למרות שהשיר שלפנינו אינו קשור למלחמת הדורות בספרות העברית. במיוחד קרוב השיר הזה לשיר היתלולים אחר של שלונסקי, המוקדש ליחיאל ויצמן, אחיו של חיים ויצמן, ואביו של עזר ויצמן.
סוג כזה של הקדשות רומנטיות-אירוניות-הומוריסטיות, המשבחות את האיש שלו הוקדש השיר, היה נפוץ מאוד באותן שנים בין הסופרים העבריים, בארץ ובגולת מזרח אירופה. והוא דומה לאותה סוגה "שירי ידידוֹת" המוכרת לנו מ"תור הזהב" של שירת ספרד. ההקדשה עם השבחים שבה, נשענים על משחקי מילים. המילה קרן, שהיא עיקרו של הפזמון, מגולגלת על-ידי המשורר לכיוונים, איזכורים ומקורות שונים, החל בתנ"ך ועד לארגון המודרני הענק של "קרן היסוד". הוא מחמיא ומשבח ומקלס את מוטי רבינוביץ, אף על-פי שבמכתבים הצמודים המשורר יוצא כנגדו בטענות קשות.
הפזמון נכלל כפתיח למכתב ארוך שכתב שלונסקי למוטי רבינוביץ, ממלונו שבעיר גאלאץ ברומניה. כל הרוצה לעיין במכתב ביסודיות, ולרדת לפרטי הפרשה, פרשת 'מלחמות היהודים' על המגבית, בין שלוחי כתב העת "כתובים" לבין ראש קרן היסוד ברומניה, הלא הוא מוטי רבינוביץ - יכול לעשות זאת בארכיון יד יערי שבגבעת חביבה. חבריו של שלונסקי למסע ה"שנור" ההוא היו ישראל זמורה ואליעזר שטיינמן. כדי שלא להלאות את הקוראים, נאמר רק בקצרה, ששלונסקי לא שבע נחת מאיסוף הכספים, ותקף את אנשי קרן היסוד על עמדתם המתנכרת. ואולי התנסה אז גם בהקמת ארגון שיפעל ברוח חלומו התרבותי. אם תרצו, יש כאן מעין הנחת אבן פינה, מאוד מוקדמת, לאותו ארגון תרבותי ייחודי, שנקרא לימים בשם "תרבות מתקדמת".
