בשעה טובה ולאחר דחייה של שנה יתקיימו באפריל 2011 הבחירות להסתדרות המורים, שמייצגת למעלה ממאה ועשרים אלף מורים במערכת החינוך. הבחירות האלה חשובות במיוחד, כי מעמדם של המורים ושל מערכת החינוך הציבורית כולה ממשיך להישחק, כאשר לדבריהם של המורים, הסתדרות המורים פועלת כסוס טרויאני, שמסכל כל ניסיון של המורים להיאבק על דמותו של החינוך בישראל.
הבחירות נדחו עד עכשיו על-ידי יוסי וסרמן והשותפים שלו להנהגת ההסתדרות, בגלל הרצון שלהם להתיש את המתמודדים האחרים בבחירות, וליצור תנאים שיאפשרו להם ניצחון קל בבחירות. יושב-ראש ההסתדרות מודע לכך שהמורים איבדו את האמון בהנהגתו, ולכן לאחרונה הוא פועל ללא לאות כדי להבטיח בכוחניות את המשך כהונתו, לתקופה בלתי מוגבלת.
וסרמן, שנבחר לתפקידו בשנת 2002, מבין שבהליך בחירות דמוקרטי תקין הוא עלול לאבד את תפקידו, כי ההסתדרות בהנהגתו לא השיגה שום הישג, ומצבה של מערכת החינוך רק התדרדר בתקופת כהונתו. המדד האובייקטיבי ביותר שמעיד על ההידרדרות, הוא שלא חל שיפור בציונים של ילדי ישראל במבחנים הבינלאומיים ובמבחני הבגרות, ושיש הידרדרות מוסרית וחברתית של התלמידים במערכת כולה.
ההסתדרות של וסרמן אשמה במצב הזה לא פחות ממשרד החינוך, משום שהיא נכשלה בתפקיד המרכזי שלה, שהוא להיאבק ולהשיג השקעה גדולה יותר במערכת החינוך בישראל, שיכולה הייתה למנוע את ההידרדרות. ההסתדרות לא נאבקה מספיק על הורדת ממוצע מספר התלמידים הגבוה בכיתות למרות שיש חקיקה בנושא, לא הצליחה להוביל שיפור במעמדו של המורה בישראל כשרפורמת אופק חדש פגעה במורים, ולא עשתה באופן כללי מספיק כדי להגדיל את התקציבים שעומדים לרשות מערכת החינוך, שהם היום מהנמוכים במדינות ה-
OECD (נתונים ספציפיים תוכלו למצוא במאמרי
"ציון נכשל באזרחות להסתדרות המורים").
המורים מודעים לכישלון של ההסתדרות, שפגע בהם ובמערכת החינוך כולה; ואלה שלא מפחדים משלטון האימה שכופה עליהם וסרמן, גם מלינים בפומבי על הפגיעה הזאת. בראיונות עם מורים רבים עלתה הטענה שוסרמן אינו מייצג את המורים, ושהוא מונע אך ורק מאינטרסים אישיים שלו ושל מקורביו.
כמו-כן, טענו המורים כי רפורמת אופק חדש יצרה תנאים בלתי נסבלים עבורם, שלא מאפשרים שיקום אמיתי במערכת החינוך, וכי אין ברפורמה שום בשורה. המורים כועסים על אי-קיום ההבטחות של המדינה, על חוסר הנכונות של וסרמן להיאבק על זכויותיהם ועל זכויות התלמידים, ובעיקר על כך שחרב הפיטורים ששם וסרמן מעל ראשם נועדה אך ורק להבטיח שלא תתעורר
התנגדות ממשית נגדו ונגד רפורמת אופק חדש.
וסרמן, שכאמור מודע לכישלון שלו ולתחושות הקשות של המורים כלפי ההתנהלות שלו, בחודשים האחרונים, לא בחל באמצעים כדי להעביר שורה של תיקונים דרקוניים בחוקת הסתדרות המורים, שמטרתם היא ניגוח של מתמודדים אחרים וחיזוק ההנהגה שלו. התיקון המשמעותי הראשון שוסרמן העביר הוא ביטול ההגבלה של שתי קדנציות כמזכ"ל ההסתדרות, דבר שנועד להבטיח לו שהוא יוכל להתמודד על קדנציה נוספת. וסרמן, שמכהן בתפקיד כבר תשע שנים, מסרב לקבל את העובדה שתפקידו הסתיים; ולכן, בצורה אנטי-דמוקרטית, העניק לעצמו את הזכות ששמורה לרודנים, להמשיך ולכהן כראש ההסתדרות לתקופה בלתי מוגבלת.
וסרמן לא שכח גם להוסיף בחוקה שורה של חוקים כוחניים, שמאפשרים לו להדיח מועמדים אחרים וחברי סניפים בלי הליכים משפטיים, כאשר המטרה המרכזית שלו הייתה לפגועה במועמדים אחרים מההסתדרות שיתמודדו מולו או שינסו לערער על השליטה שלו.
מורים ואנשי חינוך ניסו למחות נגד השינויים האנטי-דמוקרטיים שהציע וסרמן לחוקה, כאשר במכתב גלוי [המצורף מעלה] יצאו פרופ' אסתר הרצוג וד"ר צביה ולדן (בתו של
שמעון פרס), מרצות בכירות בבית ברל, נגד השינויים בחוקה, בטענה שמדובר באקט אנטי-דמוקרטי. מורים מכל הארץ אף הגיעו כדי להפגין נגד השינוי בחוקה, אך למרבה הצער, באמצעות שורה של תחבולות והפחדות, הצליח מר וסרמן להעביר בהצבעה את רוב התיקונים הדיקטטוריים שרצה להעביר בחוקה.
המורים היום, לאחר המהלך הזה של וסרמן, חייבים להבין שבהסתדרות המורים נוצרה סוג של דיקטטורה, ושרק הדחת ההנהגה תוביל לשיקום של מערכת החינוך, ולשיפור גם במעמדם. בבחירות המתקרבות, עדיין יש למורים חברי ההסתדרות הזדמנות לעשות את זה, על-ידי כך שיגדילו את המעורבות שלהם, יתמכו במועמדים, ויעשו כל שביכולתם כדי לשנות את ההנהגה הלא מוסרית שעומדת בראשם.
