נתחיל עם הבשורות הטובות: זה כנראה לא יימשך עוד הרבה זמן. עניין של עשור, עשור וחצי וכל הסיפור הזה של חוסר מצויינות מאחורינו. על הטרנד כבר מיהרו לדווח הניו-יורק טיימס
וגם הארץ, והכל בזכות אמא סינית-אמריקנית אחת שהחליטה שנמאס לה מהפוצי-מוצי הבלתי פוסק, מהחיזוקים החיוביים שלא במקומם ומעריצותם של הילדים בחייה.
האמא הנמרה, כפי שהיא מכנה את עצמה, דוגלת בהצבת רף גבוה לילדיה ושולחת אותם שוב ושוב להתאמץ קצת יותר. דרך אגב, היא גם לא מרשה להם לראות טלוויזיה. אצל האמא הנמרה אף אחד מהרקדנים של "רוקדים עם כוכבים" לא היה זוכה לקבל עשירייה. נקודה הם לא היו רואים אצלה. הם היו נשלחים שוב ושוב להתאמן עוד פעם ולהתאמץ קצת יותר. אם רון שחר מייבב בגלל ההערות של קלוד דדיה, אצל האמא הנמרה הוא כבר מזמן היה מתקפל לתנוחה עוברית מתחת למיטה ומסרב לצאת ממנה עד סוף העונה או עד לפחות שיידע לעשות פירואטים כמו ברישניקוב.
אבל אנחנו עדיין נטועים עמוק בעידן הרגשות והרגשנות וצוות השופטים של "רוקדים", שלשליש ממנו אין בכלל כל הכשרה בתחום המחול, מרעיף על המתמודדים עשיריות כאילו היו נדיה קומנצ'י וכאילו אנחנו במונטריאול בקיץ 1976. מזל שהשידור היה בצבע ולא בשחור-לבן כדי שלא נתבלבל לגמרי. כך כששלומי קוריאט ובת זוגו הדס, רוקדים לצלילי "אין לי כסף" בסגנון רוס ומוניקה מ"חברים" בערב השנה החדשה ובאופן שאין לו שום קשר למילות השיר, הם זוכים לתשבוחות קיצוניות. דניס ועדי הימלבלוי מרביצים שטיק בסגנון רומיאו ויוליה, השופטים כמובן מעולפים. כשאנה ארונוב ורון שחר באמת רוקדים ריקוד נחמד שגם הצליח לרגש ולגעת, מה שיש לשופטים כבר באמת לא מעניין.
כבר בשלב הראשון עדי הימלבלוי נשלחת לארוז את החפצים ולהתייצב בגרין רום, הר נבו של הריאליטי. עטויה בתלבושת של וונדרוומן, ניסתה הימלבלוי לעשות קולות של בחורה שיודעת לקחת את הדברים בקלות, אבל לא הצליחה לשכנע. אם לא הספיקה הכתבה ב"שבעה ימים" כדי להציב סימני שאלה על מעמדם של כוכבי ערוץ הילדים, בא ההפסד הצורב הזה והוכיח שיש דברים בגו. תרשו לי להמר על זרוע ימין שלי שעוד השבוע תתקיים ישיבת אסטרטגיה דחופה אצל הסוכן של הימלבלוי. אל תתפלאו אם הצעד הבא יהיה סרט ישראלי שבו תלוהק בתפקיד של ילדה לא טובה.
אז נשארנו עם שלומי קוריאט ובת זוגו הדס נגד רון שחר ואנה ארונוב. לא ברור אצל האחרונים מי "הרוקד עם" ומי הכוכב. יכול להיות שאנה ארונוב היא בעצם הכוכבת בזיווג הזה? בעוד שקוריאט והדס נתנו ריקוד מכני של סמוראים מהעתיד, ארונוב ושחר שלפו את נשק יום הדין: שחר הוריד חולצה. שניהם לבשו לבן והשתכשכו להם במים בתרגיל הרואים קרוב רואים שקוף. זה לא עזר. בסוף קוריאט ניצח.
מה זה אומר? מה למדנו מהניצחון שלו? האם הדיסוננס בין דמותו של הטחול ב"הבורר" לבין כישורי הריקוד של קוריאט הם אלו שהביאו לו את הניצחון? אין לדעת. בהפקת "רוקדים עם כוכבים" היו עסוקים העונה ביצירת פרובוקציות בשקל ובהטסת כוכבות עבר זניחות לשם העלאת הרייטינג. בנראטיב ובבניית דמויות השקיעו הרבה פחות ומה שהשקיעו עבר מעל לראש. אז מזל טוב לקוריאט, אתה רוקד עשר. גם המתחרים שלך היו עשר. וכמו שאמר קמפיין ההשקה של הערוץ המתחרה: כולנו עשר, לפחות עד שתבוא האמא הנמרה ותאמר לנו אחרת.
ועוד מילה אחת על גידי גוב. האיש בורך בכל-כך הרבה חן, שרק עצם נוכחותו באולפן של "רוקדים עם כוכבים" משרה על הפורמט את אותו דבר מה נוסף שמקפיץ אותה מדרגה מעוד סתם ריאליטי לאירוע טלוויזיוני מסקרן ומחבק. אולי עוד כמה אירועים כאלה לאורך העונה היו עושים את כל ההבדל.
