כיצד מלהטטים כלבי השמירה

מהלכי הבחירה והבדיקה בפרשת אלוף יואב גלנט שמונה לתפקיד הרמכ"ל מעוררים דאגה לא קטנה. כיצד אירע שבכירי מערכת המשפט בישראל, ובראשם היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, והשופט (בדימ.) יעקב טירקל, נכשלים, פעם אחר פעם, מביצוע תפקידם המקצועי והמשפטי. האם נוכל לסמוך על אישים אלה עת יידרשו לעמוד במבחנים גדולים יותר? האם שיקול דעתם הלקוי, כפי שזה התגלה בפרשת גלנט, אינו מחייב בחינה מחודשת האם ראויים הם לתפקידם? להלן כמה מהסוגיות הרלוונטיות לענייננו:

• כיצד אירע שבדיקה רצינית ומעמיקה בפרשת הקרקעות של גלנט נעשית עתה על-ידי מבקר המדינה רק אחרי שהמינוי כבר בוצע על-ידי הממשלה - באישור היועמ"ש וינשטיין שהכשיר את המינוי - ולא לאחר בדיקה מוקדמת, מעמיקה ורצינית?;

• מדוע לא המתין וינשטיין, בטרם אישר את המינוי, לסיום הבדיקה על-ידי מבקר המדינה? האם ביקש לרצות, ובמהירות, את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת שר הביטחון אהוד ברק? האם מסר וינשטיין הודעה מטעה לבית המשפט העליון - כאשר מסר לשופטים בתגובה לעתירה נגדו, על מידע חדש שהוצג בפניו מצד מבקר המדינה בפרשת הקרקעות, בעוד שהאמת המלאה והרלוונטית היא: שכבר קודם לכן היה בידיו מידע די והותר כדי לפתוח בבדיקה רצינית, וכי הוא התרשל בתפקידו באופן המעורר תהיות ונמנע מביצוע בדיקה בעצמו?

• כיצד אירע שהשופט (בדימ.) טירקל מעז לומר, בהודעה לתקשורת: "אין לנו הכלים והסמכות לעריכת חקירה, אלא לחוות דעה על-פי החומר המוגש לנו". האין זה מתפקידו, לאחר שפרשה זו כבר הוצגה בפניו, מבעוד מועד, בתלונות רשמיות, להורות על בדיקות ועל הצגת החומרים הרלוונטיים בפניו? ועדת טירקל הרי מוסמכת, הן על-פי מעמדה והן על-פי סמכותה הציבורית, להורות על ביצוע בדיקות וזימון האישים שיבואו בפניה ויציגו את גירסתם. מדוע לא עשתה זאת? מדוע הסכימה ועדת טירקל לשמש חותמת גומי? האם מדובר בנורמה משובשת ולקויה מצד טירקל - המחייבת עתה בדיקה מחודשת של ההחלטות שקיבלה הוועדה לגבי אישים אחרים שמונו - או רק בכישלון נקודתי? ובכלל, מדוע טירקל, שנוכח, לדבריו, כי לא כל החומרים הוצגו בפניו, אינו יוזם עתה, בעצמו, בדיקה מחודשת בפרשת גלנט?

פרשת הקרקעות של גלנט נתונה עתה בידיו של מבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס. מבקר המדינה הוכיח בשנים האחרונים שוב ושוב, כולל בפרשות אהוד אולמרט, כי הוא האיש היחיד שמסוגל לבצע עבודה ציבורית נקייה מפניות וגם ליתן למידע הבדוק ביטוי פומבי נאות. אולם דווקא בשל זאת, ומחמת כישלונם של הפשלונרים עליהם הצבענו לעיל, מוטלת עליו עתה מלאכה קשה וכפולה ומכופלת: לומר לציבור, במילים פשוטות וברורות: האם כשיר יואב גלנט לכהן בתפקיד הרמטכ"ל.

היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הודיע רשמית כי עד סוף פברואר יקבל החלטה בשאלה האם להגיש כתב אישום נגד שר החוץ אביגדור ליברמן. הודעתו מעוררת, מטבע הדברים, עניין רב במערכת הציבורית בכלל ובמערכת הפוליטית בפרט:

• נכון לעכשיו, טיוטת כתב האישום מחזיקה חמישה אישומים חמורים. סעיפי החיקוק בהם חשוד ליברמן כוללים עבירות שוחד וקבלת דבר במרמה. יחד עימו עלולים להישאב פנימה, אל תוכנו של כתב האישום: המיליארדרים מיכאל צ'רנוי ומרטין שלאף. שניהם מוצגים בחומרי החקירה ובסיכומי המשטרה והפרקליטות כמי שהזרימו יחד מיליונים של דולרים לעסקיו הפרטיים של ליברמן, אם ישירות ואם באמצעות בני משפחה וחברות זרות. צ'רנוי נחקר בישראל כמה פעמים; מרטין שלאף מתחמק מחקירה, וגם חיקור דין שזומן בהסכמתו המוקדמת, לא התקיים מחמת הימנעותו מלהופיע, ברגע האחרון;

• כפי שחשפנו כאן, וינשטיין כבר החליט, עקרונית, להגיש כתב אישום נגד ליברמן. השאלה עתה היא באלו סעיפים בדיוק יעמידו לדין. למרבה הפרדוקס - הלו"ז שקבע וינשטיין (סוף פברואר), שיחל את מירוץ-הזמן לאחר יותר מעשר שנות חקירה, רק פותח את ההליך המשפטי. שכן, בשל מעמדו כשר בממשלה, העמדת ליברמן כפופה להליך של שימוע. אם יחליט ליברמו לנצל את זכאותו לשימוע, הרי שהליך זה יכול שיימשך עוד חודשים רבים, ואולי אפילו כחצי שנה;

• המערכת הפוליטית דרוכה, מטבע הדברים. במיוחד ראש הממשלה בנימין נתניהו. סוד גלוי הוא כי ליברמן בולם יוזמה מדינית והליכה לקראת הפלשתינים, דבר המקשה על נתניהו לייצר ולו מראית עין של תהליך מדיני; סוד גלוי הוא כי ליברמן עומד על ביצוע מהלכי חקיקה בשורה של נושאים בענייני דת ומדינה, שאם אכן יתקבלו - עלולים לגרום לנתניהו לאבד את שותפיו האחרים, ובהם: מפלגת שס, ואת סיעת עצמאות, שהוקמה השבוע על-ידי אהוד ברק וארבעה מעמיתיו חברי הכנסת שפרשו ממפלגתה עבודה. האופציה, הליכה לבחירות תוך כשנה, בהחלט פתוחה;

• השאלה האם ליברמן עצמו יפרוש מהממשלה, קרובה לפתרון שכבר מסתמן. ליברמן ייאלץ לפרוש זמן קצר לאחר שיוכרז על הגשת כתב אישום נגדו. הלכת דרעי-פנחסי תחייבו להתפטר. ההערכה היא שפרישתו תהא עוד לפני ביצוע השימוע, אם בכלל יבקש לעצמו שימוע (עם כל החשיפה הבעייתית של גירסתו בפני הפרקליטות). בנסיבות אלה, עלול ליברמן להקדים ולפרוש ולגרור עימו את מפלגתו ישראל ביתנו אל מחוץ לממשלה;

פרישת ליברמן עלולה להביא לקריסת הממשלה ולהליכה לבחירות מוקדמות. ל-News1 נודע, כי בסביבתו הקרובה סבורים כי ליברמן יוכל להתמודד שוב בבחירות הקרובות - במסגרת ישראל ביתנו, וזאת גם אם יוגש כתב אישום נגדו ובטרם הוכרע דינו. חזקת החפות תעמוד לכאורה לזכותו. אולם מבירור שערכתי עולה, כי אופציה זו לא תוכל להתממש. בדעת היועץ המשפטי לממשלה לפסול כל צירוף אפשרי של ליברמן לממשלה הבאה, אם אכן יוגש נגדו כתב אישום. ההכרעה עכשיו בסוגייה זו, אגב, עשויה לצנן את התלהבותו של ליברמן מפרישה בזמן הקרוב מהממשלה.

שר הביטחון אהוד ברק הפתיע השבוע את עמיתיו בכנסת ואת חבריו לסיעת העבודה, כשפרש מיידית ממפלגת העבודה יחד עם ארבעה חברי כנסת נוספים והקים את סיעת עצמאות. ברק מותיר אחריו מפלגה מדממת, נטולת כוח-חיות, עם שמונה חברי כנסת, ובראשם ח"כ עמיר פרץ ובנימין בן-אליעזר, שאינם מצליחים להתלכד גם בימים קשים אלה. ברק הצליח בצעדו הנועז להרגיז רבים, ובמיוחד את כלי התקשורת. יחד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהיה שותפו לסוד הגדול, הוכיח שוב ברק לכל הכתבים והפרשנים הבכירים מטעם עצמם, כי ניתן לבצע מהלך פוליטי גדול בלא לשתף, ומראש, את אמצעי התקשורת. ברק הוכיח שוב את אפסותם של בכירי התקשורת, המוגבלים ביכולתם להגיע בעצמם לסיפורים הגדולים באמת. ברק הצליח לבצע, באופן מהיר וחד, מעבר "חלק" לסיעה חדשה שכבר הוקמה ופועלת מטעמו בכנסת - היא סיעת עצמאות. בשל כל האמור לעיל, סופגים ברק ונתניהו ביקורת זדונית ושיקרית מצד כמעט כל כלי התקשורת:

• ההינתקות של ברק וחבריו מיריביהם הפוליטיים - שחתרו תחתיהם וביקשו בעצמם לפרוש ולהקים סיעה עצמאית, מוצגת בתקשורת כבריחה וכמהלך ציני ומתועב;

• כמה כלי תקשורת, ובראשם ידיעות אחרונות ומעריב, פועלים - משיקולים זרים - נגד נתניהו וברק, במגמה ברורה: להפיל את הממשלה בכלל ואת נתניהו בפרט, לאחר שזה האחרון עודד את המיליארדר שלדון אדלסון להקים את עיתון ישראל היום. וכך קורה: ככל שמצליח עיתון ישראל היום לחדור עמוק יותר ולדחוק את ידיעות אחרונות ומעריב, כך גוברת הביקורת המרושעת והבלתי לגיטימית על נתניהו וממשלתו;

המהלך של ברק, בברכתו ובתמיכתו של נתניהו, ראוי היה דווקא לשבחים. אחרי הכל, מהלך זה מחזק את יציבות הממשלה, לטובת המדינה ואזרחיה, במיוחד לקראת המשימות הגדולות העומדות על הפרק, כולל, כמובן, בתחום הביטחוני; המהלך שיושם בהצלחה יוצר בידול ברור בין ברק ומתן וילנאי ושלום שמחון מזה; לבין עמיר פרץ, שלי יחימוביץ' ויצחק הרצוג מזה. שהרי כבר הוכח: פלגים אלה לא יכולים לדור בכפיפה אחת.