בל שפיר התגלתה לי בתחילת שנות התשעים בתערוכת פסלי עץ מונומנטליים במוזיאון העירוני בפתח תקוה. עצם השימוש בחומר הדורש עבודה מפרכת, ויחד עם זה יוצר יצירות חד- פעמיות, שלא כמו בברונזה, הניתנת לשכפול - קסם לי מאד. הפסלים היו מאד אכספרסיביים, ובעלי אמירה חזקה. בהמשך, הרגישה משיכה לטבע שאפף אותה בסטודיו, והחלה להשתמש בעלים, וכל מה שנשר מהעצים, ליצירות פיסול קטנטנות ומאתגרות. הדבר שאיפיין את כולם היה ההתכלות שלהם. וזה גם עקב אכילס שלהם. אמנות טובה כדאי לשמר.
בהמשך, בעקבות סיבות סובייקטיביות, החלה לעסוק בצד הפילוסופי של החיים והאמנות והקשר בין החיים והמוות לאמנות. הפסלים שהציגה בבית האמנים בתל אביב היו בעלי צורות אורגניות, שניכר בהם רישומה של הפסלת הגדולה מכולן, לואיז בורז'ואה, שנפטרה לא מכבר. השפעה זו מתמשכת וניבטת גם מפסליה החדשים, אותם טוותה מחוטים או משערות סוס, שסרגה אותם (עבודה סיזיפית, כמו פנלופה כשחיכתה לשוב אודיסיאוס) ויצרה מהם צורות קוויות שביחד יצרו צורות אורגניות גם כן. הקשר שלה לסוסים נובע מילדות בחוות הוריה ביער בגרמניה, שם גידלו סוסים.
השימוש יוצא הדופן בסיבים לפיסול, מזכיר גם את הפסלת הפולניה המופלאה מגדלנה אבקנוביץ', שבגלל מצוקת חומרים לאחר המלחמה, נאלצה לייצר בעצמה ע"י אריגת בדי שק את החומרים לפסליה המונומנטליים, שזיכוה במקום ראשון בביאנלה לפיסול בסיבים. רק לאחר זמן רב עברה לפיסול באבן, (פסל "שבעת הגלגלים" בגן
מוזיאון ישראל) ולברונזה. בל עשתה את הדרך בכיוון הפוך, אבל התוצאה משובחת בכל מקרה.
כתב ידה של בל שפיר חוזר ומופיע בצורניות בכל טכניקה בה היא עוסקת . בין אם ברישום, ובין אם בציור או בפיסול. הלימודים במכון אבני העניקו לה את הבסיס הרחב ממנו היא נוסקת בכל תקופה שלה לספירות אחרות. התערוכות הרבות בהן השתתפה בכל רחבי העולם - במזרח, הודו, קוריאה, ובמערב - אנגליה, גרמניה, ארה"ב, הפגישו אותה עם אמנות מגוונת ועם מיטב האמנים.
כך התעשרו התובנות שלה, וכך היצירות החדשות המוצגות בעין חרוד, כמו גם הקודמות כולן, משרות על הצופה הרהורים ומעלות רגשות, בכך שהן חסרות גבול לדמיון, ומגרות את דמיון הצופה לכל כיוון אפשרי. בימים אלה היא מציגה בתערוכת יחיד בניו-יורק בגלריה A.I.R, ושבהמשך תעשה סיבוב ברחבי ארה"ב.
כל ארבעת תערוכות היחיד במוזיאון עין חרוד המוצגות כעת במקביל, מעשירות את הצופה ומהוות סיבה טובה להצפין ולבקר במוזיאון הזה. ושאפו ל
גליה מאור מנהלת המוזיאון על בחירתה.
