סדרת כתבות שהתפרסמו מתחילת 2010 באתר "העין השביעית" סקרו את סוגיית הפרסום הממשלתי בעיתונים: החובה המוטלת על-פי חוק על גופים ציבוריים שונים לפרסם הודעות לציבור בעיתונות המודפסת, והאופן בו ניסיון לשנות ולעדכן את החוק בעניין, מטורפד פעם אחר פעם. בפוסט שנשא את הכותרת "על הפרסום הממשלתי בעיתונות והפער הדיגיטלי בעין השביעית" ביקר יואב ליפשיץ, בעל הבלוג "שיבוש הוגן", את היחס באתר זה לסוגיית הפרסום על-פי חוק בעיתונות המודפסת.
"הרושם שמתקבל מסדרת הכתבות של העין השביעית הוא כי אומנם קיים האינטרס הציבורי לפרסום הודעות הממשלה גם בעיתונות, אך זהו אינטרס זניח לעומת זה הכלכלי וקל למצוא פתרונות נקודתיים במקומות בהם הוא רלוונטי", כתב ליפשיץ. "הרי אם היה מתקיים דיון אמיתי באינטרס הציבורי במסגרת המגזין, והטענה כי אינטרס זה עולה בקנה אחד עם האינטרס הכלכלי של עיתונות הדפוס היה זוכה למקום נרחב, אזי היה קשה למסגר את סדרת הכתבות כסיפור סקסי על שדידת הקופה הציבורית".
ליפשיץ מעלה טיעונים נכונים ובעלי משקל. החובה החוקית לפרסום הודעות ממשלתיות בעיתונים אכן נועדה להבטיח כי המידע יהיה נגיש לכלל הציבור, ומכיוון שלאחוזים ניכרים מהציבור בישראל אין גישה ראויה לאינטרנט, ואין די ידע לשימוש מושכל באינטרנט, מעבר מפרסום על-פי חוק בעיתונות המודפסת לפרסום על-פי חוק באינטרנט, עלול לפגוע באוכלוסיות החלשות והמוחלשות ביותר, אותן אוכלוסיות שגם כך מועדות יותר לפגיעה מידי הממסד.
"מי שנמצאים בצד הלא נכון של הפער הדיגיטלי הן הקבוצות החלשות ממילא: ערבים, חרדים, עניים, קשישים ונשים", כותב ליפשיץ, "מכל אלו מבקשים בהעין השביעית, שקוראיו ודאי נמנים על הצד הנכון של הפער הדיגיטלי, למנוע את האפשרות להיתקל במידע אותו מוצאת הממשלה לנכון להביא לידיעת כלל הציבור במועד בו הוא מפורסם". לדעת ליפשיץ, "מדובר בקריאה שהיא אנטי-דמוקרטית במהותה".
אלא שליפשיץ יוצא נגד יוזמה שאינה קיימת וקריאה שלא הושמעה. סעיף 74 בחוק ההסדרים האחרון, שקרא להעביר את הפרסום על-פי חוק מהעיתונות המודפסת לאינטרנט והוצא בסופו של דבר מהחוק, כלל סייג. "מכיוון שקיימים סוגי פרסומים אשר בשלהם לא ניתן להסתפק בשלב זה בפרסום באינטרנט, וזאת לאור אופיו של הפרסום הספציפי", נכתב בו, "מוצע לקבוע בסעיף 26א(ג)(4) המוצע כי הוראות הסעיף לא יחולו לגבי הודעות מסוימות שיקבע שר המשפטים, בהסכמת שר האוצר".
יודגש מיד כי גם בהתחשב בסייג שהוכנס לסעיף 74 בהצעת חוק ההסדרים, הסעיף עדיין נוסח באופן גורף וכללי מאוד. יחד עם זאת, כשדנים בפרסומים על-פי חוק יש לזכור כי תחת הכותרת הזו נכללים סוגים שונים של פרסומים: הודעות על מכרזים, על תכנון ובנייה, על ירושות וצוואות, על כינוס נכסים ועוד. חלק מהמידע הזה אמור להגיע לקהל רחב ככל שניתן, חלק אחר פונה ממילא לקהל יעד מצומצם של בעלי מקצוע.
משום כך טוב עשה יושב-ראש הכנסת
ראובן ריבלין כשהחליט, בעצה אחת עם נציגי העיתונים ומשרד האוצר, כי יש מקום להוציא את סעיף 74 מחוק ההסדרים ולקיים דיון רציני ומעמיק, מקיף ויסודי, בחובת הפרסום על-פי חוק, וזאת על-מנת לחלץ "בפינצטה", כפי שהגדיר זאת מנהל לשכת הפרסום הממשלתית, את אותם פרסומים שניתן להעביר לאינטרנט מבלי לפגוע בכוונת המחוקק המקורית, מיתר הפרסומים המנדטוריים, שבשלב זה לפחות, ראוי להשאיר בעיתונות המודפסת בלא שינוי.
אך כפי שדווח כאן, דיון שכזה לא התקיים, ולא נראה שיתקיים בעתיד הנראה לעין. חבר הכנסת
יריב לוין, יושב-ראש ועדת הכנסת שאמור להחליט איזו ועדה תדון בסוגיה, אמר ל"העין השביעית" כי אין לו רצון או כוונה לקדם את שהוטל עליו; לחברי הכנסת בוועדות השונות אין עניין, כך נראה, להתעמת עם העיתונות המודפסת; למשרד האוצר יש מן הסתם מלחמות עקרוניות יותר לנהל.
