"בתור מטפלת, אני חשה את הלחץ וההיסטריה באוויר הן מצד הילדים והן מצד ההורים. גם בביה"ס הדבר בא לידי ביטוי בכך שהמורים עסוקים סביב "כתיבת התעודות", מסכמים "צרכים ומבחנים לתעודה", "ציונים לתעודה" , כאילו זה מה שהכי חשוב. אלו הביטויים שאני שומעת בכל הזדמנות וזה יוצר אווירת לחץ. חשוב לזכור להכניס את הדברים לפרופורציה ולהבין שהציונים הם לא לתעודה, הם נועדו לשקף את מה שקורה עם הילד במשך 5-6 חודשים מיום כניסתו ללימודים, ואנו בתור הורים אמורים כבר לדעת מה קורה איתם, לכן אין סיבה להיות מופתעים או לחוצים", מציינת מיכל שפר מיכאלי.
כיצד מתנהלים "במעמד" זה? 1.
חוששים לאכזב - ילדים מאוד מתוחים לקראת התעודה מאחר שנכון לגילאים האלה זה מה שהכי מגדיר אותם מבחינת החברים לכיתה, מבחינת המורים ומבחינת המשפחה. הלחץ הוא בלתי נסבל עבורם. "אני פוגשת ילדים שמפחדים שהם יאכזבו את ההורים שלהם, ילדים שמפחדים שיקבלו עונש על ציונים לא טובים, ילדים שמפחדים שיישארו כיתה, או לא יתקבלו לביה"ס, וכאלה שהם ממש חסרי אונים וחושבים על דרכים מקוריות להעלים את התעודה, או לפתח בעיה שתסיט את כולם מענייני התעודה", מספרת מיכל שפר מיכאלי.
ברוב המקרים אנו המבוגרים גורמים להם לצאת מפרופורציה, בדרך שלנו "לעורר" להם את המוטיבציה ללימודים. חיזוקים שמובילים לצפייה לציונים בהתאם או בתמורה, עונשים, איומים הפחדות, גם בביה"ס לא בוחלים במשפטים כגון: "איך תעלה כיתה עם ציונים כאלה", או "באף ביה"ס לא יקבלו אותך" וכדומה.
כמובן שאני נותנת את הדוגמאות הקיצוניות אבל זה קיים אצל כל ילד בדרגה כזו או אחרת. לפיכך, ההמלצה הראשונה היא לזכור שאנו ההורים יכולים להוסיף להם לחץ או למתן אותו ובבחירה באופציה השנייה נוכל גם לכוון את הדברים למקום חיובי.
2.
אפשרו לילדיכם להציג את התעודה מתי שהם בוחרים - ילדים רבים נרתעים מלהראות את התעודה להורים או לאחד מהם, או לשאר ילדי הבית, מתוך חשש לביקורת. יום חלוקת התעודות הוא יום שיכול להיות מלווה בהרבה מתח ולעיתים מריבות.
לכן דווקא ביום הזה, השתדלו לתת את הזמן לילד ולא למהר ולחפש את התעודה בתיק. נסו לאפשר לו לבחור מתי ולמי יראה את התעודה קודם, בד"כ התגובה הראשונה היא שתאפשר לו להבין אם זה רצוי מבחינתו להמשיך ולשתף או רק להיכנס למגננה.
3.
הימנעו מהשוואות - רצוי לא להשוות בין תעודות בין ילדי הבית, 100 בחשבון בכיתה א' לא שווה ערך ל-100 בחשבון בכיתה ז', משפטים כגון אחיך הוציא 100 בחשבון למה אתה לא! יכול "לרסק" ילדים מבחינת מוטיבציה.
4.
מאה אחוז - זה עניין יחסי - חשוב להבין שלילד אחד ציון 70 או 60 זה ה100% שהוא יכול לתת ומגיע לו אותם שבחים כמו לילד אחר שקל להוציא ציון טוב והוא שולט בתחום.
5.
הוקירו את ההשתדלות של הילדים - חזקו אותם במשפטים כגון:"אנו רואים שניסית, רואים שלמדת ושהתאמצת", חיזוקים אלו לא פחות חשובים מהסתכלות או פרגון על הציון הסופי ואף אפקטיביים יותר. זה החלק החשוב בחיזוק המוטיבציה שלהם להמשך.
רוב הילדים רוצים לרצות את הורים, רוב הילדים רוצים לקבל פרגון ותמיכה. הצלחה זה עניין יחסי ויתכן וילדכם עשה מאמצים וחשוב לחזק אותו על כך. חשוב שהילד ירגיש ש "מישהו רואה שהתאמצתי, " לעומת" כל מה שאני עושה או יעשה לא יעזור - אז למה לנסות ולהשקיע בכלל?".
6.
מצוינות אישית - כאשר ילד מוציא ציון נמוך ואתם הייתם רוצים שהוא יוציא במחצית הבאה ציון טוב יותר, הימנעו מלהציב מטרות בהם הוא לא יוכל לעמוד. לדוגמא: "פגשתי ילדה שנכשלה ב"תורה" והוריה ביקשו ממנה שבמחצית הבאה היא תקבל לפחות 90, אחרת היא לא טסה בחופש לחו"ל. בעיניה זה היה בלתי אפשרי, הצעתי להם לבוא בגישה יותר ריאלית ולהציב לה מטרה שתוכל להשיג.
המטרה שלה הייתה לא להיכשל, מאחר שהיא הייתה בטוחה שאת המשימה / המטרה הזו היא תשיג, היא הסכימה לשתף פעולה ולהשקיע", בסוף השנה היא קיבלה ציון 80", מספרת מיכל שפר מיכאלי, ומסבירה "בדרך זו נמנע מצב של לחץ וציפייה מוגזמת, הוצבו יעדים שנתנו לה את התחושה שהיא יכולה.
אם כן, זו הוכחה לכך שברגע שמגדירים יעד ריאלי ילדינו ינסו אפילו לעבור את זה לבדם, בסה"כ הם רוצים להרשים ולהצליח. מצוינות היא לא רק עניין של ציון גבוהה, חשוב שקפיצת המדרג תהיה ביחס ליכולות האישיות ולנקודת הפתיחה ותאפשר להם להאמין שהם יכולים."
7.
ציונים זה לא הכל - מעבר לעניין הציונים, חשוב להסתכל על השיפור והתקדמות של הילד גם אם זה "בחצי ציון", חשוב להסתכל ולהעריך את התנהגותו, יחסו לחברים, סדר וארגון, הכנת שיעורי בית וכדמה כחלק מתפקודו של הילד.
8.
גם ילדים מצטיינים רוצים הערכה והתעניינות בתעודה - בדרך מאוד מעניינת הם לפעמים מקנאים באחים שהתעודה שלהם שהיא פחות טובה או בעייתית. היא יוצרת המון תשומת לב של כל בני הבית, במיוחד של ההורים, והם מקנאים שכל הבית מתגייס לעזור להם.
לעיתים אני שומעת משפטים כמו "לא שווה לי להיות כל כך טוב, אולי עדיף לעשות בעיות ואז לזכות בתשומת לב". אם כך, תנו להם את המנה של תשומת הלב המגיעה להם והבטיחו את השמירה על המוטיבציה שלהם להמשיך להשקיע ולהצליח.
9.
התמקדו תחילה בדברים הטובים - מצאו זמן לשבת עם הילד יום יומיים אחרי על-מנת לברר כיצד ניתן לעזור לו במקומות שקשה, הקשיבו לו, בלי פאניקה ולחץ, סביר להניח שכך תקבלו ממנו יותר שיתוף פעולה.
10.
נצלו את זמן המחצית להתחלה חדשה בכל התחומים - תנו לילד תחושה שאפשר עדיין לשפר ולהתחזק לא הכול אבוד כפי שהם נוטים לחשוב.
טיפ לסיום: הורים יקרים: "כל אדם שמתחרה בתחרות ריצה בטוח שהוא יסיים את המרוץ אחרת הוא לא היה משתתף".חייבים להיות ריאלים כדי לעורר בהם מוטיבציה.ילד שהמטרות שהצבנו לו אינן גשמיות יוותר על הכול.
