מעדנים בלקניים, איקרה וגם נודלס
|
|
בשישי בבוקר, טיילתי עם חבורת צלמים חובבים, סקרנים ותאבי-דעת, בהדרכת איה ומאיר מביסטייל, מדריכי צילום, אוכל והיסטוריה תל אביבית. השמש זרחה, ציפורים ישבו על חוטי החשמל הישנים המרושתים על הרחובות הישנים (שעתידים להשתפר בשיפוץ עיריית תל אביב). מאות אנשים קנו בעיקר בורקסים גדולים, חמימים, חומים וממולאים בכל-טוב ופוקצ'ות, וגם זיתים, פיצוחים, גבינות, תבלינים, אוכל בלקני מוכן לסעודות שבת מעודנות. העוברים ושבים קנו נודלס ודבש, מלח-ים וכורכום, דגים מלוחים ואיקרה, גבינה בולגרית וחלבה; בקיצור, מעדנים מגרי תיאבון, יפים למראה ולחיך. במקביל אכלו באי השוק פלאפל בפיתות טריות, שתו קפה שחור, מבושל בפינג'אנים, כמו בקפריסין, בטורקיה וביוון; דיברו בשלל שפות, וקינחו בין השאר במתוקים בסגנון 1935 של קונדיטוריה אלברט (שהגיע מסלוניקי בשנות השלושים ישר לאזור השוק). בקונדיטוריה אלברט עושים הכל בדיוק כמו ב-1935, בעבודה ידנית ללא אמצעי אפייה מתועשים. יושב בה, למשל, מומחה ומבשל מרציפן מסוכר, מים ושקדים שהוא בוחר אחד-אחד. הנשים מייצרות כמו פעם בורקסים, בלינצ'ס, "נשיקות" לבנות בנוסח צרפתי, עוגות שמרים וכל התפריט של שנות השלושים, בתל אביב הסוערת של פעם והיום.
|
רחוב "בצלות" של ח"נ ביאליק
|
|
התנועה, על שלל הקונים הזורמים לשוק ברחובות אלה, סואנת במיוחד ביום שישי חמים בחורף, ובמבט מצועף אל העבר, אפשר בקלות לתאר את התל אביבים של שנות השלושים ואילך, קונים בשר באטליז המוכר רק בשר בקר טרי. באטליז חלקי פרה תלויים על אנקולים ושני הקצבים הצעירים מנקרים בבשר ומכינים ממנו, מול עינינו, את נתחי הבשר הראויים לבישול ביתי (וגם למסעדות באזור). מחלקים נתחים לבישול שלל מיני צלי ומרק בשר וצ'ולנט וטבית ומאכלי קדרות המתבשלים שעות יחד עם שעועית, תפוחי-אדמה ואורז, מתובלים בשומים ובבצלים. בשוק הזה תמצאו, בין השאר, רחוב בשם בצלות, שם שנלקח מהסיפור של חיים נחמן ביאליק, "אלוף בצלות ואלוף שום". שם שניתן לרחוב גדוש חנויות מלפני שבעים שנה ויותר, עם תריסי ברזל נוסח ימי המנדט-פלשתינה-א"י, בימים תמימים, שבהם שם של רחוב היה מוענק לסיפור ולא לשמו של עסקן ציבורי. בטיול בשוק לוינסקי, גדוש שקי השעועית, צנצנות הכבושים, השקדים ואגוזי הפיסטאש, העדשים והפירות היבשים, התחושה היא שהזמן עמד מלכת. רק פה ושם תמצאו מישהו ששיפץ חנות או מסעדה עממית או בית קהווה, למשהו הדומה לסגנון 2011. כאן הסגנון נשאר כשהיה, המבחר ממלא את הנחיריים ומשמח את העין, והטעימות משמחות את הלב והחיך. קשה ללכת הביתה וקשה עוד יותר לסחוב את הקניות, כי אי-אפשר להתאפק, הכל מפתה, מגרה וטעים. גם קנינו, גם חווינו וגם צילמנו.
|
|