שוק הנעלים הוא אחד התחומים הקשים ביותר בקמעונאות ואולי הקשה ביותר. שוק זה אינו נמצא באור הזרקורים, אולי בשל העובדה שהוא אינו המוני ואולי בשל העובדה שהוא מאד ריווחי אך רווי סיכון (במקבילה בורסאית - מזכיר את משקיעי הנפט והגז). בקיצור שוק רק למקצוענים אמיתיים!.
בשוק זה נדרשות מגוון תכונות: יכולות עיצוב; יכולות יצור; עכשוויות אופנתית ומעקב אחרי הטרנדים; מערכות מידע ומחשוב ברמה גבוהה; שליטה ובקרה לוגיסטית קפדנית; יכולות מסחריות מפותחות כולל הבנה מעמיקה במיתוג. שילוב זה של תכונות אינו פשוט, ולראייה השוק הזה מנוהל על-ידי מספר גורמים מצומצם, בדרך כלל גורמים אמידים המעדיפים לא להיות בחזית התקשורתית.
ראשיתה של נעל מתחילה בתכנון הנעל לכל אחד מעשרות מרכיביה. העקב, הלשון הגפה הסוליה והאימום - גזרה, צבע, סוג החומר וכו'. בקיצור "דוקטורט שלם" על כל נעל. התכנון לוקח כשנה וחצי בממוצע לפני הופעת הנעל על המדף - כלומר המעצב חייב להיות בקיא בכל הטרנדים העכשוויים ובפועל הוא חיי הרבה במטוסים ורץ מתערוכה לתערוכה על-מנת להתעדכן.
לאחר מכן נכנסים לשלב תכנון הייצור הן בהיבט הכמותי - כמה זוגות לייצר מכל דגם, באיזה צבע וכמה מכל צבע ועד מועדי משלוח ואספקה. והן בהיבט מחיר הייצור. מקובל לשלוח את הסקיצות למספר יצרנים במזרח ומקבלים מהם הצעות מחיר לכל דגם. לחלק מהשחקנים בארץ - בעלות ואו שותפות במפעלי יצור במזרח, דבר המאפשר להם להגדיל את בסיס הרווח.
שוק הנעלים הוא שוק קשה מאד לשליטה - מאחר שהמלאי מנוהל לפי מידה / גודל / צבע. להבדיל משוק טקסטיל הבית לדוגמה - אם נשארו לך עודפי מגבות, ניתן למכור אותן במערום אחד. כאן המצב שונה וניהול המלאי הוא פרטני-, דבר הגורר בעקבותיו תמחור רווחיות גבוה יותר.
מחיר הנעלים בסין נע בין 7-20 דולר, בערך דולר יבוא של כ-5 שקלים. משמעות הדבר שזוג נעלים עולה ליבואן בארץ 35-100 שקלים בממוצע. ההפרש מגלם בתוכו - השקעה, מקצועיות וסיכון, והשאר רווח, והוא כאמור לא קטן.
בשנים האחרונות ניכרת מגמת הערכה עולמית ליכולות העיצוב והביצוע הישראלים. הדבר ניכר בכבוד שרוכשים בתעשיה העולמית לעוסקים בדבר - אכן גאווה ישראלית. יהיה זה נכון לנצל את יכולות התכנון והידע ולמכור ולשווק אותו לשווקים נוספים בחו"ל בעלי אוריינטציה דומה.
