|
הבעיה של הממשל הייתה כיצד יגיב מובארק למסר מוושינגטון "זמנך עבר". החשש היה שאם המסר לא יהיה חד דיו, ייזכר אובמה בהיסטוריה כמי שאיבד את מצרים | |
|
|
|
המתח רק הלך והתעצם. במשך כל אותן שעות במטוס רק גבר זרם המפגינים שנהרו לכיכר תחריר בקהיר. כשנחת ויסנר בקהיר, כבר החלו לדבר על "הפגנת המיליון". בינתיים דלפה הידיעה על נוכחותו של ויסנר בקהיר. בוושינגטון ניסו למשוך זמן. כשלא הייתה עוד בררה, הודו. כן, הוא בקהיר, אמר דובר הבית הלבן פי-ג'י קראולי. כן, ביקשנו ממנו להיפגש עם הנשיא מובארק. באותו שלב, הבעיה של הממשל הייתה אי-הידיעה כיצד יגיב מובארק למסר מוושינגטון. החשש היה שאם המסר למובארק לא יהיה חד דיו, ייזכר אובמה בהיסטוריה כמי שאיבד את מצרים. ויסנר, אומר המקור, הגיע לפגישה עם מובארק רק לאחר שבוושינגטון הגיעו למסקנה חד-משמעית שזהו זה, מובארק אאוט. מה התרחש בדיוק בפגישה בין הנשיא המצרי לבין הידיד האמריקני, לא ברור. אף פרט לא דלף בשלב הזה מן המפגש הטעון עם ויסנר. מה שברור הוא שבעקבות אותו מפגש התייצב הנשיא מובארק לפני האומה המצרית והודיע שלא ירוץ לבחירות לנשיאות שייערכו בספטמבר הקרוב. "אני מבוגר", אמר, "ובכנות לא תכננתי לרוץ". אבל מובארק, כמו מובארק, השאיר את האמריקנים פעורי פה כשהוסיף שבכוונתו להישאר בתפקידו כנשיא עד להעברת השלטון בצורה מסודרת לאחר הבחירות. הנשיא אובמה מצא את עצמו עם ביצה מרוחה על הפרצוף. לא זו הייתה מטרת שליחותו של ויסנר. לדברי המקור, לא לקח זמן רב עד שבוושינגטון החלו הרינונים: אובמה היה צריך לשלוח למובארק איש קרוב יותר אליו. כזה שהוא מכיר וסומך עליו. ולמה בכלל היה צריך לשלוח את ויסנר. ההוכחה לכך שפגישת מובארק-ויסנר לא עלתה יפה מגיעה מכיוונו של מוחמד אל-בראדעי, המסתמן בימים האחרונים כדוברה הראשי של האופוזיציה במצרים. הצלחת המפגש בין מובארק לשליח האמריקני הייתה מותנית בדיל מקדים עם בראדעי. יתרה מזאת, בימים האחרונים פורסם כי נעשו גישושים בכיוונו ושגרירת ארה"ב במצרים מרגרט סקובי אף שוחחה עמו. אולם לא רק שמובארק לא שיחק את המשחק בפגישה עם ויסנר, ולא רק שבראדעי דחה על הסף את ההודעה של מובארק, יתרה מכך: היה די ברור שבראדעי, שבראשית השבוע אמר קבל עם וסי-אן-אן שלאובמה אין שום אמינות במצרים, לא ילך על שום דבר פחות מהסתלקותו המוחלטת של מובארק מהזירה.
|
אולם המקור אומר שזה לא סוף פסוק. לדבריו, ויסנר נשאר במצרים, וייתכן שהפגישה עם מובארק היא רק ראשיתו של המשא-ומתן על תקופת פוסט-מובארק. "לוויסנר יש ניסיון רב בתפעול תוכנית עזרה כלכלית הומניטרית במצרים מתקופת שירותו כשגריר. ייתכן שוושינגטון תנסה כעת את הכיוון הזה. בינתיים ויסנר לא הולך לשום מקום". שאלתי מקור צרפתי, שמכיר היטב את הביוגרפיה של ויסנר, אם גם בפאריס חושבים כך. ולא רק בשל העובדה שוויסנר נשוי לגרושתו של אביו של סרקוזי. הצרפתי אמר שהוא יכול להמר שהידיעה שוויסנר מככב כעת בקהיר העלתה יותר משמץ גיחוך על פניו של הנשיא סרקוזי. ויסנר אולי כבר לא דיפלומט, אמר הצרפתי, אבל טביעת האצבע שלו בכל מיני אירועים דיפלומטיים יותר, ובעיקר פחות, מוכרת היטב בפאריס, כולל מלחמתו של סרקוזי בראש הממשלה דה-וילפאן בפרשת חשבונות הבנק המזויפים המוכרת בצרפת כפרשת Clearstream. האירועים במצרים אולי היסטוריים, הוסיף המקור הצרפתי, אבל מן הבחישה בקלחת המצרית עולה ריח יומיומי מאוד. ריח של כסף גדול.
|
ואכן, הייתה התרוצצות רבה השבוע בוושינגטון בניסיון להבין מה מתרחש בשטח. מגזין 'פוליטיקו' הוושינגטוני אף דיווח כי במסגרת ההתרוצצות זומנו בבהילות מומחים מכל קצות הקשת הפוליטית האמריקנית לסיעור מוחות במועצה לביטחון לאומי. אחד המומחים שהשתתפו בפגישה צוטט לאחריה כאומר "מעבר לעובדה שבממשל מבינים שחייבת לבוא תקופת מעבר במצרים, מדהים היה לראות כמה מעט החלטות נעשו בכיוון". שניים מן המוזמנים לפגישה במועצה לביטחון לאומי, אליוט אברהמס ורוברט קאגאן, שני ארכי ניאו-קונסרבטיבים, לא טרחו כלל להגיע לפגישה. אברהמס, שליח ממשל בוש למזרח התיכון, לא הגיע בשל "התחייבויות קודמות". קאגאן, כך נמסר, "לא הצליח לתפוס מטוס בזמן". אברהמס מצדו לא ברר השבוע מילים: "המציאות בשטח", אמר, "הוכיחה שכל הנחות היסוד של מדיניות אובמה במזרח התיכון היו מוטעות מן היסוד". ואחת מהנחת היסוד שאברהמס ניתץ בהנאה הייתה התפישׂה שלפיה הכוח המניע העיקרי בדרמות המזרח תיכוניות הוא הסכסוך הישראלי-פלשתיני. "יש לי סימפתיה רבה לממשל", אמר אברהמס בעוקצנות, "בשעה שהוא מנסה לטפל באירועים היוצאים מכלל שליטה במזרח התיכון". וכך, בשעה שאברהמס עקץ, מזכירת המדינה מצאה את עצמה במרוץ מטורף אחר האירועים. ביום ראשון בצהריים, בברכתו של הנשיא אובמה, כבר היה ויסנר על סיפונו של מטוס חיל האוויר האמריקני בדרכו לקהיר. הלחץ והמתח היו כל כך גדולים, עד שכפי שדיווח 'הניו-יורק טיימס', באותו שלב כלל לא היו בידי ויסנר המסרים המדויקים שהממשל ביקש להעביר דרכו למובארק. במהלך 14 שעות טיסה התעופפו שיחות בין הבית הלבן למטוס חיל האוויר, בניסיון לגבש את המסר. הדילמה לשיטתם - מה לומר לשליט מצרים, שעד לפני שבועיים היה נדבך מרכזי באסטרטגיה האמריקנית במזרח התיכון, וכעת כל שעה נוספת שלו בארמון הנשיאות בקהיר היא נטל על הבית הלבן.
|
|