הנשיא הצליח לקבץ סביב המיזם את צמרת הקהילייה העסקית. את המנהיגים הכלכליים המצעידים קדימה את הכלכלה הישראלית. מנהיגות, שחשוב לציין, לבד מהצלחתה העסקית חשה במחויבות חברתית. לרובם ברור כי חברה חולה עם פערים גדולים היא מתכון לכישלון עסקי. אין כלכלה בריאה ללא חברה בריאה. כלכלת ישראל אינה נשענת על מחצבים ואוצרות טבע, אלא על ההון האנושי שבה, שהוא פסיפס מרהיב של תרבויות עשירות.
ביסוד המיזם, אותו הוביל יועצו של הנשיא פרס, אורי בן פורת, עומדת ההכרה כי רק באמצעות שיתוף כל הקבוצות וכל התרבויות במדינה נוכל להמשיך לצמוח ולפתח תעשיה של ידע, שתוביל את העולם בפיתוחיה. מדינה שחלקים רחבים באוכלוסייתה אינם שותפים בכלכלתה לא תצליח להתמודד עם עולם המחר. לא אלו שעד היום אינם שותפים בעשייה הכלכלית ואף לא אלו המובילים אותה עתה. אלו גם אלו יהיו נדונים לנסיגה ולפיגור. הצטרפות ערביי ישראל לתעשיית ההיי-טק אינה מעשה צדקה, והחברות השונות המצטרפות למיזם אינן מנדבות לקבצנים. זה עניין עסקי טהור. גם גיוס כשרונות חדשים שהחברות השונות לא היו חשופים להם, עד עתה, וגם פריצה לשווקים חדשים וללקוחות נוספים.
חשיבות המיזם הזה היא בהזמנה לציבור הערבי על-ידי צמרת הכלכלה הישראלית, לבוא וליטול חלק בתעשיה המתקדמת של ישראל. הזמנה לבוא וליטול חלק בבניית העתיד העולמי בתחומי התקשורת והתוכנה, הזמנה לשותפות בכלכלה מנצחת. הזמנה לערביי ישראל להיות חלק בלתי נפרד מסיפור ההצלחה הישראלי.
צעד כזה דורש מנהיגות, דורש תעוזה כדי להתגבר על השונה ועל המבדיל. גם האקדמאים הערבים נדרשים לאזור אומץ, להתגבר על דעות קדומות, להתמודד עם אכזבות קודמות ועם תסכולים. כי רק המעז מצליח. חשוב שהמיזם לא יישאר קול בודד באפלה. שלא יטבע בים הציניות והחשדנות שכל-כך קל להתאהב בהן. חשוב שהצעירים הערביים יעברו בדלת הפתוחה, שינצלו את ההזדמנות לממש את כישוריהם ולבנות דגם שיהיה מופת ודוגמה לכל עמי האזור.
אזורנו עובר טלטלה עצומה. מהפכה שהיא מרי חברתי. מרד בין-דורי. במצרים, בתוניסיה, בתימן ובסודן מניפים רבים את דגל הרצון לתעסוקה ההולמת את כישוריהם, לשכר ראוי, למימוש הפוטנציאל הטמון בהם, לרמת חיים של רוב העולם החופשי. "מען-טק" יכול להיות המודל. "מען-טק" צריך להיות הדגם. הקשיים מרובים, המכשולים לא הוסרו כולם, אך התקווה קיימת. האופק מסומן בבהירות. יש עתיד לכולם כאן רק ביחד.
