גם השבוע, כמו מי-יודע-כמה פעמים בעבר, נאלצו הנוסעים לבאר שבע לוותר על הרכבת ולחפש דרכים חלופיות. הסיבה: התמשכותו של פרויקט "באר שבע ב-50 דקות", המבטיח שזה יהיה זמן הנסיעה מתל אביב לבירת הנגב. אבל למה זה נמשך ונמשך ונמשך? פסק דין שניתן היום (ה', 10.2.11) בבית המשפט המחוזי בתל אביב נותן תשובה חלקית, גם אם עקיפה.
בפסק הדין חושפת סגנית הנשיא,
שרה גדות, התנהלות לקויה וחמורה של הרכבת במכרז לסלילת המסילה שבין באר שבע לנתיבות. הנה כך התנהל לו מכרז בהיקף של 40 מיליון שקל, כאשר הקורא נותר תמה: האם רק טיפשות עומדת מאחורי החלטותיה של הרכבת? אז נכון שלא מדובר באותה מסילה הנסללת ונסללת ונסללת לתל אביב, אך בהחלט אפשר ללמוד על צורת התנהלותה של הרכבת בפרויקטים באותו איזור.
תחילתו של הסיפור - במכרז שפרסמה הרכבת בינואר 2005. היא קיבלה שבע הצעות, כאשר הזולה שבהן הייתה של חברת יעקב יעקב: 34.8 מיליון שקל. שנייה דורגה חברת אחים כאלדי, שביקשה 35.9 מיליון שקל.
חמש ההצעות הזולות ביותר הועברו לבחינתה של הוועדה המקצועית. זו החליטה לפסול את הצעתה של יעקב, לאחר שגילתה בה סעיפים תמוהים שתומחרו בשקל בודד ואף באגורה בודדת. הוועדה הגיעה למסקנה, כי ההצעה אינה מאוזנת מבחינה תקציבית - כלומר: או שיעקב לא תוכל לבצע את העבודה כיאות, או שבעיצומה תדרוש תוספת תשלום. ההמלצה הייתה לבחור את כאלדי.
אלא שוועדת המכרזים העליונה החליטה שהיא יודעת טוב יותר ואפשרה ליעקב להגיש הבהרות. לאחר שאלו נתקבלו, אושרה זכייתה במכרז, ועתירתה של כאלדי נגד ההחלטה נדחתה הן בידי בית המשפט המחוזי והן בידי בית המשפט העליון. עם זאת, העליון אמר שהוא מאשר את החלטת ועדת המכרזים "באי נחת" ורק משום שהעבודות כבר בעיצומן.