ומה עם המהומה הכלכלית-חברתית? ארדן מאשים את לבני שהיא רוכבת על גל פופוליסטי. "לא שמעתי לפני כן שיש ללבני משנה חברתית", אמר ל'מקור ראשון', "כפי שלא שמעתי שיש לה משנה מדינית סדורה. היא רק יודעת להגיד שאין. אין תהליך מדיני. לאחרונה נחשפו המסמכים של אל-ג'זירה. מה לבני הציעה לעשות? האם היא כראש ממשלה הייתה יודעת לשכנע את אבו-מאזן לחתום על הסכם שלום כשהוא מוותר על דרישותיו? הרי הוא לא חתם עם אולמרט כי לא ויתר. או שאולי הייתה נותנת לו את מעלה-אדומים ואת הר-גילה? מה האג'נדה החברתית שלה? הביקורים המתוקשרים במועדוני לילה?" נעזוב את לבני, הצעתי לו, הביקורת היא מבית. מהמפלגה שלך. "ברור שכשביקורת מגיעה לרף מאוד גבוה זה פוגע במפלגת השלטון. אבל לפני הכול העיקר הוא לא הפגיעה במפלגה אלא הפגיעה באזרחים. נכון, הייתה כאן הצטברות של התייקרויות, אבל אני לא מתכוון להצטרף לפופוליזם ולתקוף את שר האוצר". על-פי ארדן, שטייניץ עלה על מוקש כשרגליו חשופות. הוא ביצע צעד לא כל כך משמעותי כשהעיתוי קטלני מבחינתו. רוב ההתייקרויות היו בגלל עליית המחירים של חומרי הגלם בעולם. "זה קשור לנושא שלי, לנושא הסביבתי. סין והודו מתפתחות, רמת החיים שם עולה, ויש שם יותר נהגים. הביקוש לדלקים, לנפט, לחומרי גלם, עולה בהתמדה. גם הביקוש למזון עולה כי רמת החיים במדינות הללו משתפרת והשוק שם ענק". איך זה מתקשר לאיכות הסביבה? "משום שגדל הצורך במִחזור. ישראל לא טיפלה בנושאים האלה שנים. ללא מהפכה סביבתית אנחנו בבעיה. למעלה מ-90 אחוזים מתושבי ישראל מתגוררים בערים וקצב גידול האוכלוסיה הוא הגבוה ביותר בקרב המדינות המערביות בגלל הילודה אצל החרדים. תוסיפי לזה את חוסר היציבות הגיאו-פוליטית באזור, דוגמת המהומות במצרים, שמקפיצה את מחירי הנפט. אז אני לא מוכן להגיד ששר האוצר הוא האשם העיקרי. גם כשסטנלי פישר מעלה את הריבית וההחזר החודשי של המשכנתה עולה זה משפיע על רמת החיים". שטייניץ, כאמור, עלה על מוקש. מחירי הדלק זינקו בגלל התייקרות הנפט בעולם. המס שהטילה הממשלה מעלה את המחיר ב-20 אגורות בלבד. הקש לא שבר עדיין את גב הגמל, אבל הדליק את מדורת הענק. "הציבור שומע שהכלכלה חזקה וזה נכון. האבטלה קטֵנה. כאן לא זורקים מיליון איש מבתיהם כמו בארצות הברית, אין מיליון מובטלים". מי שממלא דלק לא מתנחם בעובדה שבארה"ב אנשים לא עומדים בתשלומי המשכנתאות. הדלק שם דווקא זול... "נכון. אנשי הציבור צריכים לגלות רגישות ולהתחשב בעיתוי כשהם מקבלים החלטות. הגשתי תוכנית לראש הממשלה. ההצעות בין היתר הן להוזיל משמעותית את מחיר הנסיעה בתחבורה הציבורית ולהוריד מסים על כלי רכב שאינם מזהמים. המס על הדלק הוא בעיקר בגלל זיהום אוויר". אבל ההצעות האלה מיטיבות רק עם השכבות החלשות שמשתמשות בתחבורה הציבורית, ועם העשירונים העליונים שרוכשים רכבים "ירוקים". מעמד הביניים ייפגע וינקום בכם בבחירות. "בכלל לא. גם למי שנוהג ברכב יש ילדים שמשתמשים בתחבורה הציבורית, וכלי רכב שאינם מזהמים לא כל כך יקרים. אם ירדו המסים, עלות של רכב כזה תסתכם בסדר גודל של קצת יותר מ-100 אלף שקלים". אתה לא שותף לחששות שמביע ישראל כ"ץ? לא מפחד מאובדן השלטון? "ברור שכן. לאופוזיציה יש נטייה ברורה להבטיח הבטחות. כפי שכבר אמרתי, ציפי לבני לא מציעה כלום, רק משחררת הצהרות ללא תוכן. מה, אם היא תהיה בשלטון מחירי הנפט בעולם לא יעלו? אני מסביר בשמחה ובגאווה שהממשלה הזאת טובה לאין שיעור מקודמתה, כולל בהיבטים הכלכליים. כשנכנסנו הגירעון עמד על 30 מיליארד שקלים. המשק ניצב בפני איומי פיטורין. נכון שהעולם היה במשבר אבל ידענו לנווט. ממשלת קדימה לא עשתה עם זה כלום. הציבור לא מטומטם, הוא יבין". בסיעת הליכוד בפרט ובמפלגה בכלל פחות אופטימיים: החשש הוא שהציבור לא יבין. כשרמת החיים נפגעת, הציבור בדרך הטבע נוטה להאשים את הממשלה ובראש ובראשונה את שר האוצר. במאמר המערכת ב'ליכודניק' משווה עורך האתר אריק זיו את שטייניץ לקודמו בתפקיד מימים ימימה, יגאל "אין לי" הורוביץ. אחד השרים, מספר זיו, העיר השבוע ששרי האוצר נהגו להכניס "עזים" כדי להוציא אותן לאחר מכן. שטייניץ משאיר את כולן בפנים. מצבו הפוליטי של שר האוצר אינו מזהיר, בלשון המעטה. שטייניץ, בניגוד לתחזיות, הצליח להחזיק מעמד ולבנות את עצמו בתפקיד שנחשב גדול עליו, ולא הצטייר כמריונטה של נתניהו, אבל לאחר שצלח בהצלחה שתי הצבעות תקציב, חטף מכה פוליטית קשה, כשהוא נוכח לדעת עד כמה מסוכן להיות צודק ולא פיקח. בישיבת הסיעה ביום שני איש מחברי הסיעה לא התייצב לצדו. יש לו יחסי עבודה טובים עם מרבית חברי הסיעה, אבל אין לו תומכים. חיים כץ, מהחזקים בסיעה ובשטח, יוצא נגדו. האגף הימני מסתייג ממנו כי הוא לא נחשב איש ימין. האגף החברתי יוצא נגדו מחשש שיגרום נזק אלקטורלי. ראש העיר נתיבות יחיאל זוהר, מהחזקים בליכוד, יוצא נגדו יחד עם ראשי ערים נוספים בגלל שלא קיבלו מענקי איזון. שטייניץ, מעריכים בסיעה, עלול להיפגע קשות בפריימריז. המשענת הפוליטית העיקרית ואולי היחידה שלו היא בנימין נתניהו. הבעיה של שטייניץ היא שלראשי ממשלה אין ידידים. בוודאי לבנימין נתניהו. ברגע ששר האוצר יהפוך בעיניו לנטל הוא יפקיר אותו לגורלו. כבר עכשיו, לצד התמיכה הרשמית שהוא מעניק לשטייניץ נתניהו מתבדל ממנו ומחפש דרכים להראות לציבור שהוא מתנגד לגזרות הכלכליות ומנסה לרכך אותן ככל שאפשר.

שטייניץ התלונן בישיבת הסיעה שמתנהל נגדו קמפיין תקשורתי מתוזמר. שחבריו השרים אינם קולגיאליים. הוא מעולם לא תקף איש מהם, ובזמנו העניק תמיכה לסילבן שלום שבהיותו שר האוצר קיצץ בקצבאות הילדים ובמענקים למשפחות חד-הוריות. שטייניץ צודק, אבל תפקידו של פוליטיקאי, ובראש ובראשונה של שר אוצר, הוא לדעת להדוף מתקפות. אי-אפשר להיכנס לשדה הקרב ולצפות שלא יירו עליך. אשר למשפחות החד-הוריות, השבוע חזרה לזירה הציבורית ויקי קנפו. ב-2003 צעדה מביתה במצפה-רמון לירושלים במחאה נגד שר האוצר נתניהו. ביום ראשון תשתתף בהפגנה הגדולה נגד מדיניות הממשלה. לדבריה, זעקת הסביבה הוציאה אותה מהבית. כל מי שעיניו בראשו מבין שאותם גופים שהפכו את צעדתה ב-2003 למאבק מתוקשר הם שהוציאו אותה מהבית. שים לב, גלעד ארדן: ציפי לבני לא רק מדברת. לפנינו הקמפיין המתרקם של האופוזיציה לקראת הבחירות לכנסת הבאה. לבני תנסה לשחזר את הצלחתו של ברק ב-1999, כשלקמפיין של 'ישראל אחת' היו שתי רגליים: "ממשלה בלי ש"ס", והזקנה במסדרון בבית החולים בנהריה. אז עלה לפיד האב. כעת נכנס לפוליטיקה לפיד הבן. הקמפיין האנטי-חרדי לא ימנע מלבני את תמיכתן של הסיעות החרדיות אחרי הבחירות. ביהדות התורה ובש"ס (שהצטרפו שתיהן השבוע למסע נגד שטייניץ) משמיעים כבר הערכה שקואליציה עם השמאל יותר משתלמת למגזר החרדי. שנתניהו לא סיפק את הסחורה. בליכוד לא מצפים להקדמת הבחירות, בוודאי שלא בתקופה הקרובה. עם זאת, במפלגה גובר החשש שהשוויון בין הליכוד לקדימה יישמר, ושהרוב שממנו נהנה נתניהו בכנסת הנוכחית ייפגע.

ביום שני בלילה נפגש נתניהו עם השר לאיכות הסביבה גלעד ארדן. הפגישה שמה קץ לחוסר הוודאות המתמשך באשר לעתידו של ארדן. ארדן הודיע רשמית לראש הממשלה שלא יקבל על עצמו את תפקיד שגריר ישראל באו"ם, וכי יעדיף להשלים את הפרויקטים שהחל לקדם במשרד לאיכות הסביבה. אבל בטרם ימשיך לטפל בזיהום האוויר הוא נאלץ לטפל בשריפה הפוליטית: לארדן, כזכור, שני תפקידים מיניסטריאליים. התפקיד השני הוא להסביר את מדיניות הממשלה. בניגוד קדימה, בליכוד לא משתלם להיבחר לתחתית הרשימה לכנסת. אין תזוזה. אללי אדמסו, הממוקם במקום ה-28 ברשימה, הוציא כבר כמה פעמים מאז הבחירות את החליפה מהארון, אך נאלץ לתלות אותה בחזרה. החוק הנורווגי הקטן לא עלה. השר יוסי פלד שעתיד להתמנות לתפקיד בכיר בבונדס צפוי לעזוב רק בעוד כשנה, וגלעד ארדן נשאר בארץ, בממשלה ובכנסת. סביב מינויו הפוטנציאלי של ארדן רחשה חרושת שמועות. בסביבתו של ראש הממשלה טענו ששר החוץ מעכב את המינוי. בסביבתו של שר החוץ גלגלו את הכדור בחזרה למגרשו של נתניהו. מחד-גיסא, נתניהו בחן בכובד ראש את האפשרות לאחר שנתקל בהתנגדותו של ליברמן למינויו של דורי גולד. מאידך-גיסא, לאחרונה הגיע נתניהו למסקנה כי ארדן מועיל ביותר בזירה הפוליטית בתפקידו כשר המקשר בין הממשלה לכנסת. ארדן מבצע עבור נתניהו את העבודה שביצע רוני בר-און עבור אולמרט, כשהוא יותר מעודן מבר-און אבל לא פחות תוקפני. לאחרונה, במיוחד אחרי הפילוג בעבודה, נתניהו מרגיש ששירותיו נחוצים. בקרב חבריו השרים היו שציינו כי ארדן היטיב לסנגר על ראש הממשלה כשציפה למינוי, אבל גם עתה, כשהחליט להישאר, לא יעבור לאופוזיציה שבתוך הסיעה או בתוך הממשלה. מדוע החליט ארדן להישאר? האם השיקול שמאחורי ההחלטה הוא שהממשלה לא תוציא את ימיה? אם אכן כך, אילו עזב לטובת האו"ם הוא עלול היה לפספס את הבחירות או לקטוע את כהונתו שם על-מנת להשתתף בהן, ושתי האופציות גרועות. יש צדדים לכאן ולכאן. כל פוליטיקאי ישראלי שנשאל על תחזיתו לעתיד מזדרז להזכיר כי לאחר החורבן הנבואה ניתנה לשוטים. גם שועל פוליטי ותיק דוגמת פרס לא הצליח אי פעם לבנות תסריט לשנתיים. אולי יוקדמו הבחירות ואולי לא, ואין לדעת אם הליכוד ירכיב את הממשלה הבאה. אולי דרעי יקים מפלגה חברתית שתמליץ על ציפי לבני. גם ללא דרעי, לא מובטחת לנתניהו תמיכת החרדים. אם ארדן היה לוקח את התפקיד באו"ם ובעתיד הליכוד היה כושל בבחירות, במקרה כזה ארדן היה יכול לחזור באמצע הקדנציה הבאה כשהוא עטור תהילה ונקי מכתם תבוסת הליכוד. אי-אפשר לדעת. מצד שני, כפי שאמר פעם שרון, כשאתה על הגלגל הפוליטי פעם אתה למטה ופעם אתה למעלה. העיקר לא לרדת. אמר וצדק. "קיבלתי החלטה להישאר", מסביר ארדן, "כי עליי להשלים את המשימות במשרד לאיכות הסביבה. הנושא קרוב ללבי ואני מתכוון להמשיך במה שהתחלתי". אכן, ארדן ידע למנף את המשרד לאיכות הסביבה. הוא הפך אותו ממשרד ששימש החצר האחורית של הממשלה וכונה בעיקר 'המשרד לאיסוף הפסולת' למשרד פעיל, מדובר ומודרני, ברוח מדינות אירופה שבהן נתפס השר לאיכות הסביבה כשר בכיר.