תנובה היא קונצרן המזון הגדול בישראל, מובילה את שוק החלב בארץ, בנוסף בעלת המותגים ויצרנית של סנפרוסט, מעדנות, אדום אדום, מאמא עוף, טירת צבי, אוליביה, פרו פלוס - לשוק המוסדי והרדוף לשוק האורגני.
במהלך השנים האחרונות ביצעה מיקוד עסקי מרשים, הפכה לחברה פרטית, אשר הספיקה כבר להחליף ידיים. תנובה הקימה גם פעילות בינלאומית ברומניה, בתחום החלב, שמטרתה להוות בסיס יציאה לשוק האירופאי בכלל ולחלקו המזרחי בפרט, אל מול היציבות היחסית בשוק המקומי.
שוק מוצרי החלב בישראל מגיע להיקף של 7.5 מיליארד שקלים מזה חלקה של תנובה עמד בשנת 2010 על כ-57.0% לעומת 58.7% בשנת 2009, (בשוק אדיר זה, אחוז שווה ערך ל 75 מיליון שקלים) דבר שמעלה שאלות גם בנושא תרומת המיתוג שערכה תנובה.
סה"כ שוק מוצרי החלב בישראל גדל ב-2010 ב-2.5% ובלטו בו טרה עם גידול פנימי של 20% ושל גד ב-5%. הקרבות בשוק המקומי הצפוף והמרוכז במקום אחד - מקרר החלב, ימשיכו להתקיים, אולם לרגע נדמה שמלחמות התשה אלו מסיטות את תשומת הלב והמיקוד הניהולי.
האם תנובה ערה למתרחש בשוק האמריקני?, האם שטראוס תנסה למחזר את הצלחתה המרשימה עם פעילות הסלטים המצליחה "סברה", גם בתחום הגבינות והמעדנים?, האם הן ערות למהלכים של מחלבות גד לרכוש מחלבה בארה"ב ולשווק את מוצריו לשוק הלא כשר? ולקשריו העסקיים עם אוסם?
בסוף שנת 2009 חתם הנשיא אובמה, על מזכר המבטל את היטל היבוא על מוצרי חלב מישראל לארה"ב. היטל זה למעשה ייקר את המוצרים המיובאים ובכך שמר על הייצור המקומי. היקף היצוא של מוצרי חלב מישראל לארה"ב נמצא מאז בעלייה.
בשנת 2007 פורסם שהיקף היצוא עמד על 6 מיליון דולר בלבד. היצוא הנוכחי הוא במוצרים כמו גבינה צהובה - עמק, גבינות צאן פטה, חמאה, קוטג, גבינה לבנה למריחה, סקי, סימפוניה, מוצרי גד, יוגורט דנובה של תנובה, מעדנים כמו דני, דניאלה ומילקי של שטראוס.
המאבק בשוק המקומי, קיים גם בארה"ב, אלא ששם שטראוס מקדימה את תנובה בכמה מהלכים, הכוללים, זיהוי שוק היעד, פריסה שיווקית ומגוון המוצרים. האם מובילות זו תימשך?
ברשת האמריקנית קוסקו Costco)), ניתן לקנות היום גבינה צהובה עמק וגבינת צאן פטה של תנובה. בחנויות פרטיות אשר מוכרות מוצרים "למושבות הישראליות", ניתן לקנות היום קוטג שטראוס במחיר של 3.8 דולר ליחידה, גבינה לבנה סקי, במחיר של 3.99 דולר ליחידה של 250 גרם ומילקי של שטראוס, במגוון טעמים במחיר של 1.99דולר, ומילקי שוקולד באריזת רביעייה ב-4.99 דולר, סימפוניה של שטראוס ב-4.99 דולר, גבינה רכה של תנובה ב-3.69 דולר וגבינה לבנה של תנובה בטעמים, למשל זיתים ב-4.79 דולר.
כמו-כן ניתן לקנות דני שטראוס זוג ב-3.49 דולר וזוג דניאלה ב-3.49 דולר , יוגורט דנובה של תנובה ב-3.69 דולר לזוג, גבינת שמנת תנובה ב-3.99 דולר ליחידה, חמאה של תנובה וטרה וכן גבינות של גד.
הנתונים הנ"ל סופקו על-ידי (ר.ר) ישראלית החיה בלוס אנגלס ואשר היא כמו שאר חברותיה מחפשות וקונות את הגבינות הלבנות והמעדנים המגיעים מהארץ בחנויות המוכרות מוצרים מישראל וברשתות הגדולות.
הידעתם? 1) חלקו של קוטג תנובה בשוק הקוטגים בישראל עומד היום על 73%?
2) בישראל מייצרים היום חלב מצאן בהיקף שנתי של כ-10 מיליון ליטר וכבר כיום קיים עודף כושר יצור של כ-25%
3) לתנובה התמחות ייחודית ברמה עולמית בתחום יצור גבינות הקוטג
הסטגנציה בשוק המקומי ובעיקר הדרישה ההולכת וגוברת למזון בריא בארה"ב הכולל מוצרים מופחתי שומן תוך מתן עדיפות מובהקת למוצרים כשרים, מעלה את השאלה מדוע לא להקים בארה"ב מפעל לעיבוד תוצרת חלב, אשר יספק קוטג וגבינה רכות למריחה למלכת הצרכנות העולמית?
נכון הציבור לא רגיל למוצרים אלה ("פילדלפיה" ודומיהן הן הגבינות הלבנות היחידות בשוק - אך הן עתירות שומן), אך גם לחומוס הציבור האמריקני לא היה מודע ורגיל, עד שסברה של שטראוס לקחה מנהיגות והובילה את השוק וכל זאת רק מלפני 6 שנים.
לעיתים אנו לא מספיק מעריכים את איכות התוצרת המקומית, ועיינו הפוזלות לחו"ל, חושבות שכל מה שמיוצר שם טוב יותר. תחום הגבינות הלבנות הרכות, הוא בהחלט תחום שבו לתעשיה הישראלית ישנה עדיפות בידע, עם ניסיון מוכח של שנים, דבר שיהיה נכון לתרגמו גם לעשייה מחוץ לגבולות הארץ ובארה"ב בפרט. האם לא הגיע הזמן לפרוץ ולצאת "מהמקרר המקומי"?.
