תיאטרון בית צבי מציג כעת את "אחד משלנו"מאת בני ברבש ובבימויו של עמית גזית. בשנת 1989 אורי ברבש ביים סרט שהיה מועמד בתחרות האוסקר לסרט הזר. ההפקה של בית צבי מעולה עם משחק מעולה של כל המשתתפים. גזית ביים את המחזה בימוי קיצבי שוטף כאשר מדי פעם ראינו קטעי הומור,בהתאם למחזה מבוצעים על-ידי רן גז בתפקיד הנהג של החוקר והפקידה הטלפונאית-ליזה-נופר הורביץ. המחזה מוגדר כדרמה מרתקת על אחוות לוחמים,נאמנות ומוסריות בפלוגת צנחנים. רפא-דניאל סטופין החוקר ויותם-אסף בן לולו ואמיר ,שאנו לא רואים שנרצח על-ידי מחבל, שרתו בזמנו באותה יחידה.על מעשה שרפא עשה אז כל היחידה עמדה מאחוריו ולא הלשינה למרות העונשים הקולקטיביים שקיבלה. כעת אותו רפא נשלח לחקור מות שבוי פלשתיני הנאשם ברציחתו של אמיר. שאלות ודילמות רבות במחזה. מה עדיף,לשמור על החברים מהצבא,לקדש את המונח"אחד משלנו",להיות נאמן לחברים במחיר עצימת עיניים ואי חקירת ואמירת האמת או להתעלם מהחברות ולגלות את האמת בכל מחיר. היש להשתמש כנגד מחבלים ושבויים שאינם צבא של מדינה לפי החוקים הצבאיים או לנהוג כמותם. האם טוהר הנשק ואי הכתמת שם של יחידה מובחרת ובאמצעותה הצבא כולו שקולים כנגד אי גילוי האמת. היש לשפוט חיילים ומפקדים שנהגו כפי שנהגו כלפי מחבל שבוי שחשוד שהרג את חברם באותו קנה מידה של החוקים הצבאיים היבשים. היש להחזיר למחבלים מידה כנגד מידה והאם מותר ליחידה להשתמש באותם האמצעים שהמחבל השתמש . האם יש לקחת בחשבון את מצבנו ומטרת המחבלים כאשר חיילים מחליטים לנהוג בהתאם לנדרש לפי ההגיון והרגש. השאלות אינן פשוטות ואין אפשרות לתת תשובה אחידה. לכל אחד ואחד מאיתנו דעות שונות וכמובן התשובות לשאלות אלו תלויות רבות בהשקפה הפוליטית של של כל אחד. אין אנו מקבלים במחזה תשובה ברורה וחד-משמעית. המחזאי בחר בעצם רק להציג את הבעיה ומצא פתרון של מאין פשרה התופסת את המקל משני הצדדים. המחזאי מציג לנו את שתי ההשקפות.יותם מאמין שהחוקר שהוא אחד משלנו לא יאכזב אותו מאמין בחברות אך מצד שני הוא שומר על הקסטה המגלה את האמת ואינו משמיד אותה. הוא אומר "כל כך רציתי שתאמין לי למרות שידעת שאני משקר" החוקר בהתחשב בגאוות יחידה,כבוד צה"ל, טוהר הנשק. מעלים את עובדות אך משלם על כך בחייו. מי ידו על העליונה. האם הדוגל באחוות לוחמים,בנאמנות לחבר או השומר על טוהר המידות, כבוד צה"ל והאמת כאשר יש ניגוד ביניהם. אלה שאלות שלצערנו חיילינו נתקלים בהן לעתים קרובות כאשר הגיבוי מצד המפקדים מועט מאיימת בתי המשפט. אבי שכווי עיצב היטב את התפאורה משרד צבאי צנוע, בתלבושות שעוצבו על-ידי ענבר שפירא שולטים מדי הצבא,על המוזיקה ופס הקול אחראי קובי פז ועל התאורה הנכונה יעקב סליב. ליותם אמון מלא בחברו החוקר אך טוהר הנשק והיחידה חשובים לו לא פחות. הוא מראה במשחקו הטוב את הדילמה הקשה והתלבטויותיו. נהניתי מאוד ממשחקו של החוקר-דניאל סטופין. מצד אחד הוא רצה להוכיח את עצמו,לא לבגוד בתפקידו .הוא היה מאוד נבוך,נראה מאוד ביישן אך מצד שני היה החלטי שהוא חייב לגלות את האמת שהייתה חשובה לו יותר מהחברות. הוא לא עמד בלחצים, נשבר ,נכנע לרגש,לעבר,לחברות. קרני-ניצן ינקלוביץ מפקד היחידה היה טוב מאוד בתפקידו.הוא היה סמכותי, מחושב ושקל את כל ההיבטים של הענין. דדה-רן גוזי היה נהדר בהופעותיו הקצרצרות.הוא היה עליז,שובב מקסים שדאגותיו היו למצוא מקום לישון ולאכול. הוא במשחקו העלה חיוכים של שביעות רצון על פני הקהל. בת אל משיאן ונופר הורביץ אחת כחברת המפקד שמצפונה לא איפשר לה להסתיר הוכחות והשניה כפקידה משעשעת גילמו את תפקידם היטב. עוד משתתפים זוהר גלבוע -ארז ו מתנאל בראשי-נחשון בתפקידים משניים משוחקים היטב. לראות או לא לראות: הצגה מעולה,מבויימת ומשוחקת היטב המעלה שאלות רבות של מוסר התלוי בהשקפת עולמו של כל אחד.מומלץ ביותר ובחום רב.