ישראל נחשבת למעצמה בתחום ביחס למספר תושביה. הישראלים אוכלים כ-8,000 טונות בשנה המהווים כ-20% מסה"כ הכמות שאוכלים כל תושבי השוק האירופי בשנה. אכן כמות מרשימה. דג זה פופולרי מאוד אצלנו בעיקר בגלל מחירו.
מה אנחנו בעצם יודעים על דג זה?, האם הוא בריא?, האם הוא "בריא לסביבה"?, האם נמשיך לאכול אותו גם בעתיד?, האם הרגלי הצריכה שלנו דומים לאלה באירופה?
הדג חיי בימת ויקטוריה שבאפריקה, ימה זו הגדולה בשטחה פי 3 משטח מדינת ישראל, היא ימה של מים מתוקים וגובלת בשטחן של קניה, טנזניה ואוגנדה. הימה נמצאת בגובה של כ-1100 מטר מעל פני הים וממנה מתחילה הזרימה של הנילוס עד לים התיכון. האגם רדוד ועומק מימיו כ-50 מטר בממוצע.
בשנות החמישים של המאה הקודמת (רק לפני כ-60 שנה), חייל בריטי עשה שטות והכניס איתו את דג הנסיכה לימה, אשר מימיה החמים ואיכות המים התאימו לו מאד ומאז הוא התרבה והפך להיות אחד מהאסונות האקולוגיים הגדולים בעולם.
טרום "תקופתו" היו באגם מאות סוגי דגים של מים מתוקים שהמוביל בהם היה מיודענו הקרפיון, אולם תוך שניים שלושה עשורים הצליח דג נסיכת הנילוס לטרוף את כל הדגים האחרים ונשאר כמעט לדג היחידי בימה בהשאירו את תושבי האזור חולים ורעבים. דג טורף זה הוא בעל ממדים אדירים ויכול להגיע לאורך של 2 מטר ולמ
שקל של 120 ק"ג.
זאת ועוד מאחר שדג זה שמן יחסית לקרפיון, לא ניתן היה לייבשו בדרך המסורתית של המלחה ויבוש בשמש, היה צורך לעשנו, דבר שגרר אחריו שימוש נרחב וכריתה של יערות רבים באזור ולבעיות בגינן כמו סחף קרקע.
בנוסף תושבי האזור שהתפרנסו מהקרפיון, נעזרו בסירות קלות שלא אפשרו להם לדוג את הנסיכה, מה שגרר כניסתם של בעלי הון רבים שבעזרת סירות גדולות, רשתות ומנופים מושים כעת את הדגה. מיותר לציין שהדייגים הפכו להיות פועלים בתעשיית הדיג.
הידעתם? (1) כ-76% מהיצוא לאירופה הוא של פילה טרי ולא של קפוא?!. האם לעובדה זו השפעה על איכות הפילה שמגיע לישראל?. משלוחים של הפילה הטרי נעשים באמצעות מטוסי ענק בעיקר לשוק הספרדי, ההולנדי והגרמני.
(2) היבואן הישראלי המוביל בתחום הוא נטו, בבעלות דודי עזרא אשר לו תשתית ארגונית ענפה כולל מפעלי עיבוד במקום והצליח לדחוק את מרבית מתחריו הישראלים, כולל את תנובה מהשוק.
(3) נסיכת הנילוס, נחשב לדג עם אחוז שומן גבוה, אין בו חומצות רב בלתי רוויות מאחר שהוא גדל באזורים חמים ואין בו יוד משום שהוא דג של מים מתוקים. לסיכום למרות מחירו הזול יחסית מדובר בדג שאין לו ערך תזונתי רב. (187 קלוריות,17.5 גר חלבון,9.4 גרם שומן - במאה גרם מוצר).
(4) המדינות לאורך האגם מעודדות מזה זמן את היזמים לייצא כמויות גדולות של הדג, אולם מנגד בשנים האחרונות חלה ירידה דרסטית ברמת המלאי אשר ירד במהלך העשור האחרון מרמה של 1.9 מיליון טונות לרמה של 0.4 מיליון טונות. הירידה הזו בהיקף הדגה היא לא רק בגלל הדיג, אלא מהסיבה שלנסיכה לא נותר יותר מזון ("הנסיכה אכלה את כולם") ובשל מיעוט חמצן.
(5) בשנים האחרונות, בעזרת מדענית ישראלית פרופסור לבבי, קיימת מגמה "לחזור לטבע", אשר מדריכה בהצלחה את המקומיים איך לגדל שוב את דג הקרפיון באזור והפעם בשיטה של בריכות דגים אשר נחפרות לצידי אגם ויקטוריה. פעילות המאפשרת לתושבים לאכול ולהתקיים מדג בריא יותר אשר רמת החלבון בו גבוהה יותר כ-23 גרם ורמת שומן נמוכה יותר של כ-5%.
העתיד אינו ברור, מה שכנראה יהיה, זה "שווי משקל" חדש גם בימת וויקטוריה וגם בתחום הפילטים בעולם, במיוחד לאור כניסתה המאסיבית של וויאטנם עם דג הפנגאס.
בתאבון!
