במשך כל השבועות הללו שמר אל-מיסמרי על פרופיל נמוך. עורך דינו, פרדריק לנדון, טיפל בענייניו בשקט, גם כאשר הגיעה מטריפולי בקשת הסגרה נגד אל-מיסמרי בחשד למעילת ענק. הרשויות בצרפת לא התרשמו מהבקשה הלובית ובית המשפט שחרר את אל-מיסמרי בערבות. אל-מיסמרי, שידע היטב עם מי יש לו עסק, העדיף לרדת למחתרת. "כמי שחי כל כך הרבה שנים לצדו של קדאפי", הסביר השבוע, "ידעתי שאצלו יש רק חוק אחד. או שאתה איתנו או שאתה נגדנו". לכן, לדבריו, גם ממקום מחבואו המשיך לנסות לפייס את דעתו של קדאפי ואף שלח אליו מסר באמצעות בכיר קטרי כי אין בדעתו להצטרף לאופוזיציה או לפעול נגדו. בשבועות האחרונים היה קשה מאוד להגיע לאל-מיסמרי. שיקולי ביטחון אישי. אולם ביום שלישי השבוע, כשהאלימות ברחובות טריפולי הגיעה לשיאה, הפציע לפתע אל-מיסמרי ממחבואו, זימן לפגישה במלון פריסאי כתב של סוכנות 'רויטרס' וגינה בפניו את האלימות כלפי העם הלובי. הוא סיפר שלפני ימים אחדים הגיע לצרפת במפתיע אחד משמונת בניו של קדאפי וביקש ממנו לשוב ולעמוד לצדו של אביו. אל-מיסמרי נידב השבוע כמה הערכות שבתוך ים אי-הוודאות לגבי העתיד בלוב יש להן משקל רב. ככלות הכול מדובר בהערכה שנאמרת על בסיס היכרות קרובה, אינטימית ורבת-שנים עם מועמר קדאפי, עם בני משפחתו ועם המנגנון השלטוני בלוב. קדאפי הבהיל השבוע את העולם כשהבטיח שיילחם עד הכדור האחרון. חמוש בגלימה מדברית, כשהוא מנופף בספר הירוק, אמר שלעולם לא יעזוב את לוב ושיעדיף ליפול כשהיד על קבר סבו. אל-מיסמרי מציע להאמין לו. "הוא ימשיך במאבק", הוא אומר. "קדאפי לעולם לא יוותר על מוסרות השלטון ולעולם לא יעזוב את לוב". אולם לשיטתו של אל-מיסמרי היאחזותו של קדאפי בקרנות המזבח לא תועיל. "שמעתי", אמר אל-מיסמרי, "שקדאפי מאמין שדיאלוג עם ראשי השבטים בלוב ירגיע את השטח ויאפשר לו לשוב ולשלוט, אך הוא איחר את המועד. יותר מדי דם נשפך. הזמן לדיאלוג עבר". נורי אל-מיסמרי העריך השבוע שהצבא הלובי לא יציית להוראות לירות על האוכלוסיה, זאת למרות הדיווחים הדרמטיים על מטוסים שהפציצו מפגינים מן האוויר והשמועות על שכירי חרב אפריקנים בשירות בנו של קדאפי, חמיס. ככל שזה תלוי באל-מיסמרי, גם החשש מפני קריעתה של לוב לטריטוריות שבטיות שינוהלו על-ידי שרי מלחמה מקומיים - כפי שחזה בנו של קדאפי, סייף אל-איסלאם, בהופעתו בטלוויזיה - רחוק מלהתממש. "אזרחי לוב יצאו לרחובות להפגין בעד זכויות אזרחיות", טען מיסמרי, "ולא בגלל נטיות בדלניות. החברה הלובית היא בבסיסה חברה שבטית, אולם בסופו של יום יש לנו גם זהות לובית קולקטיבית שמאחדת אותנו. כולנו חיים תחת מטרייה אחת, והלובים אינם מעוניינים להילחם איש באחיו או להפריד בין טריפולי לבנגאזי".

שוחחתי השבוע עם גולים לובים באירופה. חלקם כאלו שהכרתי בשנים האחרונות, חלקם חדשים. כולם דיברו ברצון ובפתיחות עם עיתונאית מישראל, אולם נרתעו מאוד מפרסום שמם בכלי תקשורת ישראלי. אחד שלא חשש הוא עאשר שאמס, עיתונאי ופעיל פוליטי המנהל סוכנות ידיעות אינטרנטית. שאמס לא ישן הרבה השבוע. רוב הזמן היה עסוק בתִקשור עם מקורות בלוב, בניהול מסיבות עיתונאים ובזיהוי אנשים שהפכו לדמויות מרכזיות במאבק השבוע. חלק ניכר מן הצילומים שהגיעו ל-BBC, לאל-ג'זירה ולאל-ערביה ומשם לכלי תקשורת נוספים הגיע דרכו. בניגוד לאל-מיסמרי, שאמס מאמין שקדאפי לא ייפול על חרבו. "כשיגיע הרגע שבו יהיה ברור שהסוף הגיע, קדאפי ישנה את דעתו. נכון לרגע זה קדאפי עדיין מאמין שיוכל לנצח ולקחת את לוב בחזרה לידיו, אולם את מזרח לוב הוא כבר איבד. אז כן, הוא ינהל מלחמת הישרדות, אולם האנשים סביבו לא ייתנו לו ללכת עד הסוף". שאמס אומר שלא רק קדאפי גמור, אלא גם בנו, סייף אל-איסלאם, הבן המשכיל שהשלים דוקטורט ב"לונדון סקול אוף אקונומיקס", שדחף למען פתיחות ורפורמות בלוב. "ההופעה שלו בטלוויזיה שבה התייצב לצד אביו חיסלה את סיכוייו", אומר שאמס. החשש הגדול ביותר במערב כרגע הוא מהתפרקותה של לוב לסדרת טריטוריות שבטיות שיהיו עסוקות במלחמות של שליטה, מה שיהפוך את תהליך הפקת הנפט בלוב לסיוט אינסופי של טרור. בדומה לנורי אל-מיסמרי, שאמס סבור שהחשש מפני התפרקות לוב מוגזם. "אנו אכן חברה שבטית", הוא אומר, "אך זו מוזאיקה של שבטים עם קשרים חזקים של נישואין ועבודה. כיום יש לאנשים גם זהות אורבנית חזקה". שאלתי את שאמס אם קדאפי, שהכתיר עצמו בעבר "מלך המלכים של אפריקה", יסכים לצאת לגלות באחת ממדינות אפריקה. "מדינות אפריקה חלשות מדי", הוא עונה. "מי שצריך להסכים יחשוש מקדאפי ומנוכחות מתמדת שלו בשטח, גם כאורח. אולם ייתכן אולי דיל מערבי. מין עִסקה שבה תקבל המדינה האפריקנית סיוע נדיב שאי-אפשר יהיה לסרב לו".

שאמס כועס על קדאפי. זה ברור. אולם לא רק עליו. מבחינתו, כשישקע מעט האבק יגיע הזמן לחשבון נפש לא רק עם קדאפי ומשפחתו אלא גם עם המערב. עם ברלוסקוני, ידידו של קדאפי, ועם טוני בלייר. הממשלה הבריטית תצטרך לדבריו לפצות את אזרחי לוב על העוול שגרמה להם. טוני בלייר יצטרך לחיות עם העובדה שהוא זה שפתח את הדלת עבור קדאפי לעסקים עם המערב". נראה שבעניין הזה שאמס צודק, ולא רק בגלל עסקת שחרורו של המחבל שביצע את הפיגוע מעל לוקרבי תמורת עסקת נפט בריטית חלומית. בתוך כל המהומה, איש כמעט לא שם לב שממשלת הוד מלכותה נחפזה השבוע לבטל שמונה רישיונות לעסקות ייצוא נשק ללוב, זאת לאחר שנציג הוועדה לזכויות האדם של האו"ם הזהיר את הבריטים כי הממלכה המאוחדת עשויה למצוא עצמה שותפה לפשע של הרג מפגינים בידי משטרו של קדאפי. על-פי נתוני "הקמפיין נגד סחר בנשק" בבריטניה הנפיקה ממשלתו של דיוויד קמרון רישיונות לייצוא נשק ותחמושת ללוב, כולל רובי צלפים, כדורים וציוד לפיזור הפגנות. כך, בעודה מגנה את הפרת זכויות האדם בלוב נתנה בריטניה יד להפרתן מחשש לפגיעה בקשרי הסחר ובמיוחד בעסקות הנפט. בריטניה אינה היחידה, אך מבין המדינות שסיפקו נשק ללוב, כמו רוסיה, היא היחידה שגם סיפקה וגם גינתה. הימים הקרובים יהיו ימים קריטיים. לקראת המחצית השנייה של השבוע כבר היה ברור שאספקת הנפט מלוב דועכת. מחיר הנפט זינק לגבהים חדשים, וקדאפי עצמו שִלהב את הרוחות כשנשא נאום מתריס בן שעה על-רקע מעונו שהופצץ בשעתו בהוראתו של נשיא ארצות הברית רונלד רייגן. היה נראה כאילו קדאפי מתגרה באמריקנים - נראה אתכם מפציצים אותי פעם שנייה. הדבר היחיד שאולי בטוח הוא שבסיטואציה המטורפת הזאת נורי אל-מיסמרי שווה את משקלו בזהב. היכרותו האישית עם קדאפי ויכולתו לצפות את תגובותיו הן אולי הדבר הטוב ביותר שאפשר לצפות לו בנסיבות הקיימות. אפשר רק לקוות שמי שצריך גם יודע לנצל את ההזדמנות הנדירה הזאת.