מיליון תושבים שואלים: "מי הבא בתור?"

בפעם הראשונה מאז מבצע עופרת יצוקה התפוצץ (ד', 23.2.11) טיל גראד אירני בשכונות הצפוניות של באר-שבע, בשעה 21:45. ההגעה למקום הנפילה ב'בוקר שאחרי׳ בבאר-שבע, החזירה אותי למראות ולשגרה של הקסאמים בשדרות. שמשות מכוניות מנופצות; רסיסים על בתי השכונות; כיסוי מהיר של מקום נפילת הטיל - כאילו לא קרה כלום; כדורי מתכת בכל מקום; נקבים בדלתות פלדלת; פמוטים של שבת עומדים באמצע שברי הזכוכיות; תמונות רבנים שלא ניזוקו; ותושבים מבוהלים ונרגשים מאירוע הטרור שפקד אותם; ושוב פעם המוטיב החוזר מפי תושבים על "נס", "מזל", "מקריות". חן סבן, בחורה בשנות העשרים המוקדמות, שביתה נפגע מטיל הגראד - הלומדת במכללת ספיר מזה שנה, ונמצאת בטווח הרבה יותר קרוב לעזה - לא חשבה שזה יגיע אליה הביתה. חן, שאמורה להתחתן עוד שלושה שבועות, חוששת עכשיו - מה יהיה? איך היא אמורה לתכנן את החיים שלה כאן? הדהים אותי לחשוב שמדובר ב-40 ק"מ מעזה, כ45 דקות נסיעה משדרות, ודקה שלמה לרוץ למרחב מוגן מתחילת שמיעת האזעקה - ועדיין אותם מראות ותגובות מפי התושבים המבוהלים. מיליון ישראלים שהיו בטווח הטילים עד 40 ק"מ בזמן הלוחמה, כבר לא שקטים ויודעים שאולי הם הבאים בתור, ולחמאס עדיין עומדת היכולת לפגוע בהם בקלות, אם רק היה בוחר לעשות זאת. יצחק אקלי, תושב השכונה: "כולם יודעים שזהו עניין של זמן, עד שהחמאס יפתח את המחסנים שלהם בעזה ויתחילו לטווח אותנו. הם מצידם יכולים לפגוע בכל מטרה בבאר-שבע, הם כבר למדו את השגרה שלנו״.