מרבית ההורים מוטרדים מאוד ממריבות בין ילדים. כולם רוצים להיות משפחה מאושרת, שלווה, והרמונית. יש לנו פנטזיה ברורה של כיצד יתנהלו אצלנו החיים בבית. ריבים קולניים, חבטות וצרחות ו"אמא תגידי לו" ו"תעוף לי מהחדר", לא ממש משתלבים בה. הורים שילדיהם רבים, מודאגים מאוד שהם יגדלו ויתרחקו זה מזה ושלא יהיו אחים קרובים. לכן הם מגיבים באמוציונליות רבה למריבות ולא יודעים איך להגיב להן.
קנאת אחים אחת הסיבות העיקריות למריבות היא קנאה. קנאה נתפסת בעיני רבים לרגש מכוער, לא אסתטי, כזה שאסור שיהיה. ואיך מתמודדים? על-ידי "השוואת תנאים". ילדים במשפחה נאלצים להתחרות ביניהם על אהבה, הערכה ותשומת לב ההורים, ולכן הקנאה היא בלתי נמנעת.
קנאה אינה רגש פסול והסכנה אינה בעצם התחושה, אלא דווקא בניסיון לדכא אותה. אהבת ההורים, התעניינותם והשקעתם, הינם צורך קיומי, ולכן המאבק להבטחתם הוא הכרחי ולגיטימי. אהבת הורים היא כמו חשבון כסף בבנק, וכל אחד מהילדים נאבק באחר על-מנת למשוך יותר מאותו החשבון. דווקא אותם הורים שמתעקשים להשוות תנאים בין הילדים, גורמים ללא מודעות, להגברת המתיחות ועליית מפלס המריבות בין הילדים. ילד בן 10 יכול ללכת לישון בשעה שונה מאחיו בן השש. אם מאלצים אותו ללכת לישון באותה השעה בדיוק אחיו הקטן, ירגיש מקופח, ובצדק.
לילדים בגילאים שונים יש צרכים שונים, ושוויון מלאכותי יוצר קיפוח. ההורים צריכים להבהיר לילדים שאין מדובר ב"איפה ואיפה", אלא בהבדלים בפער הגילאים ובמילוי צרכים משתנים בין האחים, כשברור שהאח הגדול יקבל פרסים שונים על ההצלחה בהתאם לגילו בניגוד לאחיו הקטן ממנו במספר שנים. התערבות יתר במריבות בין אחים האחד לטובת אחד הצדדים, מגבירה את קנאת האחים ויוצרת תחושות של טינה ותסכול כלפי ההורים. מריבות בין אחים הן לעיתים קרובות דרך לנסות לזכות בהתייחסות ההורים, להכריח אותם להתערב ולעמוד לצידו של אחד האחים.
